הרב אורי שרקי

וישב - המחלוקת בין יוסף לאחיו

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשת וישב מופיע קונפליקט קשה בין אחים. אמנם מצאנו בכל ספר בראשית עימותים רבים בין אחים: בין קין להבל, בין אברהם ללוט, בין יצחק לישמעאל ובין יעקב לעשו. אבל כעימות שבין יוסף ואחיו, לא היה לכל אורך הספר כולו. שכן בכל העימותים שהיו עד עכשיו, ניסו הצדדים לפתור את הבעיה באיזו שהיא צורה. קין על ידי שרצח את ההבל, יצחק וישמעאל על ידי שלא דברו אחד עם השני, אברהם ולוט על ידי שנפרדו איש מעל אחיו, יעקב ועשו על ידי שיעקב ברח. ואילו בפרשה של יוסף ואחיו, יוסף ואחיו אינם מוותרים, ורוצים לברר את הדברים עד תומם. על זה נאמר: 'ולא יכלו דברו לשלום' (בראשית לז ד). אומר רש"י בשם חז"ל: 'מתוך גנותם למדנו שבחם שלא דברו אחת בפה ואחת בלב', לא מתוך ותרנות על האמת ניתן להגיע לשלום. אלא אדרבא, מתוך שמלכתחילה לא יכלו דברו לשלום, מפני שהיו אנשי אמת, מתוך כך מובטחים היינו שסופם להגיע לשלום, כפי שבאמת היה בסוף הפרשה. ומכאן מוסר השכל בכלל לדרכי השגת השלום לאורך הדורות.

נאמר בתחילת הפרשה, 'וישב יעקב' (פסוק א), זהו כל התמצית של התקווה המשיחית. התכלית - התקווה הגדולה של עם ישראל היא, שיתקיים בנו 'וישב יעקב בארץ מגורי אביו', איפה שרק אבותינו היו גֵרִים שאנחנו נשב. אלא שזהו חזון אחרית הימים, ועתיד להתקיים לעתיד לבוא. אלא שבינתיים העולם לא היה מושלם, ועל כן נחלקו יוסף ויהודה כיצד יש להשלים את העולם.

שיטתו של יוסף דמתה לשיטה של אברהם יצחק ויעקב. והיא לפנות אל אומות העולם ולתקן אותם מבפנים. להתמזג בתרבותם, ומתוך כך להעלותם. אלא שהאבות שמו לב לכך שבאמת השיטה הזו היא כשלון. אברהם לא הצליח לשנות את נמרוד, יצחק לא שינה את אבימלך, ויעקב לא שינה את לבן. לפי הכלל ההלכתי שבידינו, אחרי שלש פעמים 'הווי חזקה' (ב"מ קו:). ומכאן והילך נפסלה הדרך הזו, והשיטה של יהודה היתה כפי שיטת ההלכה, שאין לפנות מן המרכז אל הפריפריה, אל אומות העולם, אלא יש להקים מרכז של קדושה שימשוך את הפריפריה אלינו. שיבואו אומות העולם אלינו להתקדש ולהתעלות.

אם כן כאשר יוסף ניסה עוד פעם - רביעית לנקוט בדרך הזאת, ולהדריך את כל המשפחה כולה לרדת מצרימה, הרי שבזה העימות היה חריף, וחייבו אותו אחיו מיתה בתור רודף של האומה. השאיפה הזאת של יוסף לרדת למצרים, לרדת אל אומות העולם ולתקן אותם מבפנים, באה לידי ביטוי כבר בחלומותיו. שכן חלומותיו הם 'והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה' (פסוק ז), והלא ידוע שהמשפחה של יעקב אבינו לא היתה זקוקה כלל וכלל לעבודת הקרקע. רעיית צאן הספיקה להם. אם כן לְאַלֵּם אלומים, זה להיות המשביר לכל העולם כולו. יוסף רואה את עצמו בתור הברכה לעולם. ולא עוד אלא שזירת הפעולה שלו היא הלילה, שכן הוא רואה בחלומו את הכוכבים - הכוכבים נראים בלילה. אם כן רואה יוסף את הייעוד של עם ישראל בגלות ככוכבים מזהירים לאומות העולם. שיטה זו המליאה נדיבות לב, התבררה כאסון כבר בימי אברהם, יצחק ויעקב והאחים ידעו זאת, אלא שיוסף מפני שהיה צעיר, והתורה מדגישה את צעירותו, לא היה מודע לסכנות שבדבר, ועל כן נותרו כל הפרשיות הקרובות על מנת לברר את המחלוקת הגדולה בין יוסף לאחיו, שתוכרע רק בסוף ספר בראשית.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)