מקץ - חלומות

הרב אורי שרקי

מקץ - חלומות

כסלו תשע"ג

לקח לפרעה שנתיים עד שחלם. עולה בבירור מספר בראשית, הגדוש בחלומות, שהחלום שהתורה מדברת עליו איננו חזיון לילי סתמי, כי אם מעין נבואה. הוא מופיע ככשרון ייחודי של משפחת העברים, הניתן להעברה לעומדים מבחוץ על ידי שכנותם של העברים. אבימלך חולם כאשר אברהם ושרה נוכחים בממלכתו. יוסף בעל החלומות גורם ליושבי כלאו לחלום אף הם, וכשאחד מהם –שר המשקים- עוקר לבית פרעה, אף פרעה חולם. פשר חלומו כל כך מובן מאליו, עד שקשה לתפוס מדוע חרטומי מצרים וחכמיה לא פתרוהו, עד כדי ההתפעלות של "אחרי הודיעך א-לוהים את כל זאת, אין חכם ונבון כמוך". הלוא כל ילד יבין שאם הפרות והשיבולים שמנים ולאחר מכן דקים, המשמעות היא שבתחילה יש הרבה מזון ואחר כך חוסר במזון. אפילו הרעיון שהמספר שבע רומז למספר שנים כלול במילה המצרית שפירושה גם "פרה" וגם "שנה".

אבל אם נבין מהי מצרים הקדומה, גם נבין מדוע היה החלום בלתי פתיר בעיניהם. הלוא כדי שיהיה רעב במצרים צריך שהיאור יחדל מלתפקד, מה שהוא בלתי אפשרי, מאחר והיאור הוא בעיניהם אל. האלים במצרים הם כוחות הטבע המקבלים יחס דתי עמוק, מה שהופך אותם ואת כל הדטרמיניזם הטבעי לערך מוחלט. מצרים היא לפי זה "בית עבדים" מנטלי במלוא מובן המילה, כי אי אפשר לשנות בה דבר. כולם עבדים. העבדים לאדוניהם, האדונים לפרעה, פרעה לאלים, והאלים עבדים לטבע. המחשבה על שינוי הנה הטרודוקסית ואינה יכולה לעלות על הדעת. מדוע אם כן, מסוגל היה פרעה לחלום על שינוי? משום שהוא היה בדרך להיות עברי. לכן הוא יכול היה לחרוג מן האידיאולוגיה הכפויה על ידי המערכת התרבותית של מצרים, ולהוות הזדמנות נדירה להשפעת ביתו של אברהם בקרבה. הוא היה רגיש לשפתו של יוסף, ולכן העמיד אותו בראש הפירמידה (תרתי משמע...) של מצרים.

מעמד מיוחד זה של שיתוף פעולה בין העבריות לבין התרבות הכללית גרם ליוסף לחשוב שיש ביכולתו להעביר את פעולתם של בני רחל אל הזירה המצרית ולצרף את בנימין למפעלו, במנותק מבני לאה. כך מוסברת פרשת הגביע שאמורה היתה לנתק את בנימין מאחיו באופן שיסכימו להשארתו כעבד במצרים. זאת, בטרם ידע יוסף שהוא פועל מבלי משים להשלמת תהליך התשובה של אחיו, שיביא את יהודה לגילוי של מסירות נפש עבור בנימין, שייסד את הערבות של ישראל זה לזה, וימנע את הפירוד באומה.