הרב אורי שרקי

ויחי - הדרכה לגלות ולמלכות

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית, היא גם הפרשה המדריכה את עם ישראל, כיצד להיכנס למצבים של גלות. נאמר בפרשתנו: 'ויחי יעקב בארץ מצרים' (בראשית כז כח). יעקב הוא שמו של עם ישראל במצב של שפלות. יש בנו סגולה לעבור ממצבים של שלמות - ישראל למצבים של שפלות - יעקב. ואכן ממשיכה הפרשה ואומרת: 'ויחי יעקב' אם כן 'ויקרבו ימי ישראל למות' (פסוק כט). המצב של השלמות מכונה בשם ישראל, הולך ודועך. אלא שאינו מת ממש, אלא קרבים למות. זכר השלמות והתפארת הלאומית של ימי קדם, נמשך גם בזמן שאנחנו בפועל פועלים כיעקב.

אלא שכאן יש צורך להדרכה ברורה, מה עיקר ומה טפל. הדבר הזה בא לידי ביטוי דרך פרשת מנשה ואפרים. יש ליוסף המנהיג היהודי של הגלות, שני בנים. האחד מכונה על שם השכחה - שכחת בית אביו - מנשה. 'כי נשני א-להים את כל עמלי ואת כל בית אבי' (שם מא נא). השני מכונה אפרים על שם הצלחתו בין העמים, 'כי הפרני א-להים בארץ עניי' (פסוק נב). יעקב אבינו כאשר בא להדריך את סדרי עם ישראל בזמן הגלות, צריך להזהיר: אפרים קודם למנשה! לא על יסוד שכחת בית אבא, ועל יסוד שכחת זהותנו הלאומית המפוארת מימי קדם, נוכל להיבנות בארץ עוניינו, אלא אדרבא, מתוך המשכיות - אז אפשר להצליח ולצאת בבוא הזמן מן הגלות.

אלא שגם כאן תישאל השאלה, בידי מי המלכות לאורך ימים? ברכותיו של יעקב מהוות, לפי דעתו של רבינו יצחק אברבנל הדרכה, מי מבין כל שבטי ישראל ראוי למלכות. ובעצם זהו ההסבר לכל הסגנון של אותן הברכות: ראובן פסול למלכות אע"פ שהוא 'ראשית אוני' (שם מט ג), משום שהוא 'פחז כמים' - אדם המולך בישראל אינו יכול להיות אדם שנבהל מפני המאורעות. שמעון ולוי אמנם צדיקים הם נלחמים על כבוד ישראל, אבל 'כלי חמס מְכֵרֹתֵיהֶם' (פסוק ה) - פועלים בדרכי אלימות דתית. 'זבולון לחוף ימים ישכן' (פסוק יג) - הוא עסוק במגע עם אומות העולם תמיד, בקשרי מסחר. יש לו נטיות קוסמופוליטיות, שגורמות לו, שלא תמיד יזדהה עם גורל אומתו. יששכר - אמנם הוא תלמיד חכם, אבל אוהב מנוחה 'וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבול ויהי למס עֹבד' (פסוק טו), ייתכן שהעצמאות המדינית איננה חשובה בעיניו, כי לימוד תורה בעינו חשוב יותר מן הכל, ועל כן אינו ראוי למלכות. דן אמנם לוחם - 'דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל' (פסוק טז) אבל דרכי המלחמה שלו, שיטת הלוחמה שלו - היא הגרילה, 'הנושך עקבי סוס ויפל רכבו אחור' (פסוק יז), לא שיטה ממלכתית של מלחמה, ולכן גם פסול למלכות. גד - גם כן עוסק בבטחון - 'גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב' (פסוק יט). אשר - 'מאשר שמנה לחמו' (פסוק כ) הוא עוסק בכלכלה, כמו הכלכלה והבטחון עדיין אינם כל האופק של המלכות. נפתלי - 'נותן אמרי שפר' (פסוק כא) תפיסתו את החיים הפוליטיים הנה תרבותית בלבד.

יוסף - אמנם נאמר עליו שהוא 'נזיר אחיו' (פסוק כו) שהוא מלא ברכות אבל 'וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וישֹטמהו בעלי חצים' (פסוק כג), דוקא יחודיותו מושכת אליו את שנאת האחים, גם אם איננה בצדק, אבל אדם שמשך אליו שנאה, איננו יכול להיות גורם מלכד לשבטי ישראל. 'בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל'. (פסוק כח) בנימין עובד בסתר, שיטתו איננה גלויה. מה שאין כן מלך שצריך לפעול בגלוי.

רק יהודה יודע את הסוד של המלכות. הוא מבין את זה שהתהליכים הם קמעא קמעא - לכן נאמר: 'גור אריה יהודה' (פסוק ט). תחילה גור אחר כך אריה. ומאריה - 'כאריה וכלביא' - כלביא גדול. הוא מבין את הסוד של הסבלנות הפוליטית, הסבלנות בגאולת ישראל ובמלכותם, והוא היסוד לכך שבבוא הזמן 'פקוד יפקוד א-להים אתכם' (נ כה).

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)