גירושין

כ"א בטבת תשע"א

שאלה ותשובה (תשובת הרב מודגשת):

1. רציתי לשאול מדוע לאיש יש זכות לפרק את הנישואין כאשר אין האשה מוצאת חן בעיניו, ולא טוב לו עמה ואילו לאשה אין זכות זו. איך זה מסתדר לנו. הרי אנו יודעים שהתורה היא מוסרית?

2. ברור לי שהאיש והאשה אינם שווים בטבע נפשם ובכוחותיהם תכונותיהם ויש בינהם שוני. אבל איני מבין מדוע שוני זה בתכונותיהם אינו מאפשר מערכת נישואין יותר שוויונית, שבה גם לאשה זכות לפרק את הקשר אם הוא לא מוצא חן בעיניה. זהו כבודה של האשה שהוא צריך לזכות בה ולא היא בו.

3. ניתן היה לתרץ שזה מפני שהאיש קונה את האשה. אלא שאם סוברים כך, אז היא גופה קשיא: איך זה מסתדר מוסרית שהאיש רוכש אותה? על 1 ו-3: אכן מאחר והוא זה שעשה את הקידושין רק הוא יכול לפרקם. זו המהות. אך יש גם הסבר בטבע האדם, שנוח יותר לאיש לחזור בו מכוונת גירושין מאשר לאשה.

4. אני יודע שיש מציאויות בהן כופים את הבעל לגרש ("מאיס עלי" ועוד). אך הרי יש מצבים רבים שאינם כלולים במציאות זו, מצבים בהם לא טוב לאשה בנישואין, והיא גם התאמצה מאד לשנות את המצב וללא הועיל. מדוע אין היא יכולה לפרקם כאשר לא נעים לה יחד עם בעל זה? המציאות היא שאם היא רוצה לפרק היא יכולה באותה מידה של קלות של האיש.

5. מכיר אני גם את חרם רגמ"ה שאסר לגרש את האשה בעל כרחה. אך אני חפץ להבין איך והאם הדין דאורייתא המקורי אמור להתיישב עם המוסר שלנו כיום. ההלכה הבסיסית מדברת על המהות, וההלכה המעשית על ההתחשבות בצרכי החיים המעשיים. (עיין אגרת הרב קוק לבצלאל).

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)