הרב אורי שרקי

תרומה - קדושת המקום

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרשתנו - פרשת תרומה, מפגישה אותנו עם מושג שעד כה בקושי נפגשנו עמו במהלך הסיפור של התורה, והוא קדושת המקום. מקובל לחשוב, בחוגים הקרובים אפילו לדברי תורה, שמושג קדושת המקום הוא מושג זר ליהדות, שהיהדות אינה מכירה אלא את קדושת הזמן בלבד, או קדושת האדם. מה שאין כן קדושת המקום, שנראית בעיני כמה מההוגים של היהדות כדבר זר וחדש.

האמת היא שקדושת המזבח מופיעה כבר מייד אחרי עשרת הדברות, לפני זִכְרוֹ של כל חטא שהוא, שכבר נאמר שם: 'מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך... בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך' (שמות כ כא). אם כן קדושת המקום היא מושג קדום בעם ישראל, שקדם כבר לחטא העגל. חטא העגל אינו מחדש את המושג של קדושת המקום, כי אם מלמד, שאפשר לכפר על החטא. קדושת המקום קיבלה אחרי חטא העגל ממד נוסף, וזה האפשרות של כפרת החטא. לעומת זה בפרשת תרומה, אנחנו נפגשים עם קדושת המקום של 'לכתחילה'. שאינה באה לכפר על חטאים, כי אם לרומם את האדם. זאת המשמעות של המילה קרבן, הקרב במקום הזה. הקרבן מקרב את הנברא אל הבורא, מאפשר את הפגישה בין הנברא לבין הבורא. והמקום בו הפגישה הזו היא אפשרית, הוא המקדש, ולכן נאמר: 'ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם' (שם כה ח). לא על מנת לכפר על חטאים, כי אם לרומם את האדם.

הציווי נעשה, לא בלשון ציווי כי אם 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו, תקחו את תרומתי' (פסוק ב). מלכתחילה נתפסת האפשרות של האדם להתקשר עם הבורא, כאל דבר ספונטני המובן מתוך בריאות נפש, ולכן בכל פרשתנו לא מוזכר בכלל מושג הכפרה. רק בפרשת כי תשא תופיע מצוות התרומה כמצוה נורמטיבית - כמצוה מחייבת, מה שאין כן בפרשת תרומה, שבה אנחנו סומכים על נדיבות ליבו הטבעית של האדם מישראל, בגישתו אל מלאכת המשכן. לכן נאמר כאן: 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו, תקחו את תרומתי'. לכן אין בכל פרשתנו מזבח קטורת שבו יש זכר לרשעים, ולא זכר לכהונה, הנדרשת כדי להוות כמין אמצעי, בין הבורא לבין הנברא, בגשתו אל ה', כי אם מצוה ישירה של פנייה אל ה'.

נאמר כאן 'ככל אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו' (פסוק ט). אם כן, היה מקום לפי העברית לומר 'ככל אשר אני מראה לך' - 'אשר אני מראה אתך', הכוונה שאני מראה אותך - משה לאחרים, בתבנית המשכן ובתבנית כל כליו וכן תעשו, שע"י שתתבוננו בתבנית המשכן אף אתם תהיו כמשה.

ואכן מבנה המשכן, הוא מבנה הנפש של האיש האידאלי - של משה רבנו. בחדר הפנימי נמצאת התורה, בחדר האמצעי נמצאים שרשי החכמה והכלכלה בדמות המנורה והשולחן, ובחדר החיצוני - 'כל מעשיך יהיו לשם שמים' (אבות ב יב), ע"י מזבח העולה. זהו המבנה הנפשי של האדם האידאלי, שמהווה דגם לחקוי ע"י כל אחד מישראל. על זה נאמר 'ושכנתי בתוכם וכן תעשו'.