הרב אורי שרקי

יתרו - משמעות עשרת הדברות

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




מה הייתה מטרת יציאת מצרים?

אם נשאל כל אחד מישראל בזמן החניה בהר סיני מה מעשיכם? סביר שהתשובה תהיה: יצאנו ממצרים בדרכנו לארץ ישראל. כרגע אנחנו במנוחה בדרך. עם ישראל לא יודעים על התורה כי הם ידעו על הבריתות של ה' עם האבות ובכל שבע הבריתות מדובר על הארץ ואין שום זכר לתורה. כשמשה בא לגאול אותם ממצרים - זה היה צפוי. הם חיכו למשיח – גואל שיוציאם ממצרים, אך בודאי לא חשבו שיקבלו תורה.

למרבית ההפתעה ה' אומר למשה לתת תורה לעם ישראל:

(שמות ,יט,ה) וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי-וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. (יט,ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

בפסוקים אלו יש חידוש והוא: שלעם ישראל יש תפקיד של ממלכת כהנים ביחס לכלל העולם. תפקיד זה לא היה ידוע לעם ישראל.

תשובת העם הינה פשוטה וברורה:

(יט,ח) וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה

ההדגשה היא על כל אשר דיבר ה'. ה' ולא משה!

יש כאן אפשרות לחשד כפול כנגד משה. החשד הראשון הוא - שמשה "עשה חצי עבודה" עד כה - הוציא את בני ישראל ממצרים. כרגע אנחנו שוהים איתו במדבר והוא מנצל זאת כדי להביא לנו מסר דתי שהוא הגה בשנים הרבות שלא היה חלק בעם ישראל. ובעצם, זה כלל אינו רצון ה': ה' רק רצה לקיים את הבטחתו לאבות ולהביאנו לארץ ישראל.

החשד השני האפשרי יותר חמור: בשם איזה אלוה משה הוציא אותנו?! האם בשם אלוהי אברהם יצחק ויעקב?! האלוהים "ההוא" לא דיבר על תורה. הוא לא נראה כלל כ"אלוהים דתי". אז אולי משה בכל זאת הצליח עד כה במין כישוף ועזרה של איזשהו אלוהים אחרים?!

חשדות כאלו צריך לברר ואין אפשרות להאמין למשה באופן עיוור. גם רבי יהודה הלוי ב"כוזרי" (מאמר א', פסקה פט) משבח את ישראל על שלא התרגשו מהניסים הגדולים של יציאת מצרים ובקשו ראיות ברורות לפני הסכמתם לקבלת התורה.

בדברי הנצי"ב מוואלוז'ין יש הסבר למה בני ישראל חשדו במשה: הוא טוען ,שמשה נענש כי חשד שעם ישראל לא יקבל אותו כאשר הוא מופיע לפני העם מגולח כנסיך מצרי, למד חוכמות חיצוניות ובכלל אינו חלק מהעם.הדבר מתייחס לפסוק : "והן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה'". משמע, אל "טיפוס" שכמוך לא יכול ה' להראות. משה אמר זאת ויתכן גם שהמחשבה חלפה בדעתם של חלק מהעם.

למה התורה מספרת שעם ישראל לא האמין? כי אחרת משה היה אומר לעם שקיבל תורה, העם היה מאמין לו אולם היום היינו חושבים שבגלל הניסים הם האמינו לו וגם בזכות הכריזמה שלו. אולם לנו לא הייתה ראיה שהתורה באמת מן השמים. בזכות חוסר האמונה הראשונית של העם התקבלה ראייה לדורות על אמיתות התורה.

בנוסף, יש הגורסים שהדת היא המצאה אנושית שמקורה בצורך הנפשי של האדם להגדרת אל ששולט ונותן משמעות לקיום האדם. בזכות הפיקפוק של העם התקבלה ראייה שה' מדבר עם אנשים והוא נתן את התורה כך שהיהדות אינה המצאה אנושית אלא התקבלה מבחוץ, מבורא העולם.

 

מהיכן הראייה שהתורה היא מאת ה'?

ה' מבטיח למשה שהוא יגרום לעם ישראל להאמין כי התורה שמשה מביא הינה מאת ה' ולא המצאה של משה.

(יט, ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם.

משמע שעד כה לא האמינו לגמרי. כך אומרים גם הרמב"ם, רבינו בחיי, ור' יהודה הלוי ב"כוזרי" (מאמר ראשון פסקה מט). חכמי ישראל לא האמינו אמונה שלימה שידבר ה' עם בשר ודם והאמינו רק לאחר מעמד הר סיני. וטוב שבדקו אותו שמא הניסים הם בתחבולה. הרמב"ם ב"הלכות יסודי התורה" (פרק שמיני הלכה א)."משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בכישוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה: היה צריך להשקיע את המצריים - קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון- הוריד לנו את המן, צמאו - בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח - בלעה אותן הארץ, וכן שאר כל האותות, ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר; האש והקולות והלפידים והוא ניגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים :"משה משה לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם", ונאמר - "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת", ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת, שאין בו דופי שנאמר: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.

גם רש"י מבין שהעם אינו מאמין למשה: "שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך ואינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו!"

פרויד חשב שהיו שני משה. אחד שהוציא את ישראל והשני שנתן תורה (אחד רמטכ"ל והשני ראש ישיבה). ברור שמחשבה זו אינה נכונה אולם זה מראה שהאיחוד של שתי המהויות הללו באדם אחד אינו מובן מאליו.

מסקנה: מעמד הר סיני הוכיח לעם ישראל כי ה' הוא נותן התורה ולא משה.היינו מצפים שהמעמד יכלול פסוק אחד בלבד:

"שלום! אני ה' והתורה שמשה ייתן לכם היא ממני. סוף שידור!"

למרבה ההפתעה עשרת הדיברות מתחילות בפסוק שונה מאוד.

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

זה נראה כמו הצגה עצמית. כמו שמישהו נפגש עם אדם אחר במסיבת קוקטייל; השני אומר לו: "שלום אני יוסי, שמכרתי לך עגבניות בשוק היום בבוקר!". מתי נדרשת הצגה עצמית כזאת? כשהדבר לא מובן מאליו.

"באמת היית מוכר לי אבל לא זיהיתי אותך בטוקסידו כי בבוקר היית לבוש אחרת".

כך ה' הודיע שמי שמדבר כרגע עם עם ישראל הוא אותו ה' שהוציאם ממצרים. כדברי רש"י: לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד' י'): "ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" שזו היתה לפניו בשעת השעבוד (שם) "וכעצם השמים לטהר", משנגאלו. הואיל ואני משתנה במראות - אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים!

הספק המרכזי היה אם מתן התורה הוא ע"י אותו אלוהים שהוציאם ממצרים לשם מתן ארץ ישראל או שמשה המציא דת מדעתו. התשובה היא בפסוק הראשון של עשרת הדברות: "אנוכי ה'!". כלומר, אני הוצאתי אתכם ממצרים ואני נותן את התורה.

יוצא מזה שעיקר תפקיד ההתגלות לעם הוא לחבר בין הציונות לדת ששניהם מגיעים מה'. החילונים בטוחים שמשה הוא הגואל והחרדים חושבים שמשה הוא נותן התורה. ה' חושב שהוא שניהם. הברית על הארץ מגלמת בתוכה גם צד נשמתי שהוא התורה. ומובן כי מטרת הצד הנשמתי של התורה הוא בהמצאות עם ישראל בארץ ישראל.

 

לשם מה באו תשע הדברות הנוספות?

הדיבר הראשון הודיע לנו שמשה אמת ותורתו אמת. מכאן ואילך משה יכול לתת את הכל כולל תשע הדברות האחרות. למרות זאת לפי כל הדעות הדיבר השני נמסר ע"י ה'. שאר הדברות לא ברור מי מסר. בספר שמות הם כתובות בגוף שלישי. לא תישא שם ה' אלוהך לשוא. כך שזה נראה שמשה מסר את זה לעם ישראל. בדברים כתוב שכל עשר הדברים נמסרו מה' ובכלל, הדיברות כולן כתובות על הלוחות כך שיש להם מעמד מיוחד. אם מטרת הדיבר הראשון לומר לנו שמשה אמת, מטרת תשע הדברות הנוספות לומר לנו למה דוקא משה ורק הוא יכול לתת את התורה.

 

מבנה 9 הדברות האחרות:

שלוש הדברות הראשונות הן בין אדם למקום, אחריהן - בין אדם לחברו והאחרונות - בין אדם לעצמו. ("לא תגנוב" שייך לבין אדם לעצמו כי זה במסתרים בניגוד לגזלה שהיא לעני החבר).

בכל שלישיה יש דיבר אחד שעוסק גם בין אדם למקום, אחד עוסק בין אדם לחברו ואחד שבין אדם לעצמו. בקבוצה הראשונה לא יהיה עוסק רק בין אדם למקום: "לא תעשה לך פסל" עוסק בין אדם לעצמו ונושא השבת מכיל גם פן חברתי: למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. זה בין אדם לחברו. בקבוצה השניה הדיבר של "כבד את אביך" קשור לקשר לה' כי כבוד הורים הוקש לכבוד ה' וה' עם ההורים שותפים ביצירת הבן. "לא תרצח" - מהותי לנושא של בין אדם לחברו ו"לא תנאף" יש בו גם את בין אדם לעצמו כי הניאוף מביא גם לטומאה עצמית.

בקבוצה השלישית: "לא תגנוב" שייך גם לבין אדם למקום כי הוא גונב בלילה כגונב דעת - עליון שעושה כאילו ה' לא רואה. "לא תענה ברעך עד שקר" - בין אדם לחברו ובאיסור "לא תחמוד" זה ממש בין אדם לעצמו.

מסקנה: הדיברות מתחלקות לשלוש קבוצות וכל קבוצה כוללת גם את שתי הקבוצות האחרות – ראה טבלה.

הדיבר

הנושא המרכזי

הנושא הפנימי

לא יהיה לך אלוהים אחרים

בין אדם למקום

בין אדם למקום

לא תעשה לך פסל

בין אדם לעצמו

זכור את יום השבת לקדשו

בין אדם לחברו

כבד את אביך ואת אימך

בין אדם לחברו

בין אדם למקום

לא תרצח

בין אדם לחברו

לא תנאף

בין אדם לעצמו

לא תגנוב

בין אדם לעצמו

בין אדם למקום

לא תענה ברעך עד שקר

בין אדם לחברו

לא תחמוד

בין אדם לעצמו

 

מי ראוי לתת את התורה?

באותו הדור היו שלושה אנשים שחשבו שהם ראויים לתת תורה (ראה אזכור בפרק יח' פסוק ה' על בוא יתרו לעם ישראל). יתרו איוב ובלעם. יתרו היה מומחה לדברים שבין אדם לחברו. בלעם היה בעל קשר מיוחד לה' והיה מומחה לבין אדם למקום ואיוב הסובל היה מומחה למצבים שבין אדם לעצמו. כל אחד מהם חשב שביכולתו לתת את התורה מתחום הידע המיוחד שלו ואח"כ ה' יצטרף ויסכים.

התאוריה של שלושתם אינה נכונה. את החלק של כל אחד מהם ניתן לבנות גם ללא תורה מן השמיים. הבעיה העיקרית אינה להגיע להבנת כל אחד מהנושאים בפני עצמו. הבעיה היא כשיש שלושה נושאים שעלולים לגרום להתנגשות ערכים, אז נדרשת הנחייה אלוהית כדי לדעת מהו המינון הנכון והשילוב הראוי של השלושה זה בזה.

משה כולל את שלושת המועמדים האחרים. כתוב בחז"ל שמשה כתב את ספרו, פרשת בלעם וספר איוב. העובדה שהוא כתב את ספר איוב מראה שהוא כולל את יכולתו של איוב. מה המשמעות שמשה כתב את פרשת בלעם. אפשרות אחת היא שה' אמר לו: כך אמר בלעם ומשה כתב זאת בתורה. באופן זה, כתיבת פרשה זו אינה שונה משאר התורה ואין צורך לציין זאת במפורש. אפשרות אחרת היא שמשה התנבא בעצמו את נבואת בלעם וזה מה שמייחד פרשה זו. לפי הסבר זה משה כולל גם את יכולותיו של בלעם. מהו ספרו של משה? אין הכוונה לתורה שכן התורה לא נקראה ספר משה. הכוונה לפסוקים "ויהי בנסוע" - המופרדים ע"י נון - הפוכה כסוגריים (בספר במדבר פרק י פסוקים לה-לו). המדרש התייחס לזה כאל ספר בפני עצמו ,ומכאן ההלכה שאם בספר תורה שנמחק, נשארו 85 אותיות כמנין האותיות שבשני הפסוקים שבספר משה, יש עליו קדושת ספר תורה. הפסוקים נאמרו לאחר שמשה מציע ליתרו להנהיג את עם ישראל "והיית לנו לעניים" ויתרו מסרב. אז אומר משה: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" .הוא לוקח גם את התפקיד שיתרו היה יכול למלא.

איך משה כולל את שלושתם?! היות ומשה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, אין לו מעצמו כלום והוא פתוח כולו לשמוע דבר ה' ללא הכנסת נימה וכיוון אישיים. על כן הוא המתאים לתת תורה וזאת למדים מתשע הדברות.

 

סיכום

הדיבר הראשון שהיה דבר ה' באופן ישיר לכל העם הוכיח כי ה' שגאל את ישראל ממצרים הוא זה שציווה למשה לתת את התורה לעם ישראל. כל העם שמעו זאת ובכך האמינו במשה שהוא אכן מביא את דבר ה'.

תשע הדיברות האחרות הבהירו כי התורה מורכבת משלושה חלקים: בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו. מי שמתמחה רק באחד מחלקי התורה ולא בשלושתם יחד אינו יכול לתת את התורה על כל חלקיה. דווקא משה בענוותנותו הרבה היה ראוי לכלול את כל שלושת החלקים הללו ולתת את התורה לעם ישראל.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)