הרב אורי שרקי

תצוה - כהונה וציווי

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרשת תצוה, פותחת במילה 'ציווי'. 'ואתה תצוה את בני ישראל' (שמות כז כ). אנחנו כאן נפגשים עם מהדורה שניה של מלאכת המשכן. מלאכת המשכן של פרשת תרומה, סמכה על הספונטניות, על הנדיבות של כל אחד ואחד מישראל, ולכן גם בפרשת תרומה לא הוזכרה הכהונה. כי מי שטהור בנפשו, מי ששכלו שלם, איננו זקוק לאמצעי כדי לגשת אל הא-להים. מה שאין כן פרשת תצוה - באה לפנות אל אדם שעלול לחטא, וזקוק לשם כך לאמצעים דידקטיים - לאמצעים נוספים כדי שגישתו אל הא-להים תהיה שלמה. ולכן הוא זקוק לפעולה גדולה על הדמיון.

בגדי הכהונה שבאים 'לכבוד ולתפארת' (שם כח ב), באים לפעול על הדמיון הרע, לטהרו ולהפוך אותו לדמיון טהור. כמו כן בפרשה הקרובה יוזכר הכיור, אבל כהמשך לפרשתנו, כמו מזבח הקטורת, שלא הוזכר בפרשת תרומה, ומוזכר בפרשתנו, שבו יש זכר בעשייתו, לעבודת יום הכפורים, המזכירה את האפשרות של החטא. כלומר המשכן של פרשת תצוה פונה אל אדם שכבר הספונטניות של הקדש אבדה אצלו, ויש צורך בציווים על מנת לחזק אצלו את פנייתו אל הקדש. וזה בא ללמד אותנו, שגם האדם העלול לחטא, נכלל בתוך המערך של הקדושה, שאין להתיאש גם כשהאדם איבד את הספונטניות של הקדושה, אין לו להתיאש מן האפשרות לגשת אל הקדש, אלא שאז הוא זקוק לאמצעים מיוחדים שהכהונה באה למלא אותם.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)