הרב אורי שרקי

משפטים - דין "יום או יומים"

שבט תשע"א




דין "יום או יומים" שבפרשתנו נושא בקרבו סתירה פנימית לכאורה. מצד אחד מקפידה מאוד התורה על חייו של העבד עד כדי לחייב מיתה את אדוניו שהרגו: "וכי יכה איש את עבדו וגו' ומת תחת ידו, נקום ינקם". מצד שני אם לא מת העבד מיד, אדוניו לא נהרג, כשהנימוק הוא: "לא יוקם כי כספו הוא", כאילו שאין להקפיד על דמו מאחר והוא רכוש האדון, מה שעומד בסתירה לנאמר בפסוק הקודם. אלא שעונשי התורה, שמטרתם להרתיע את העבריין (כדברי הרמב"ם במורה הנבוכים), תלויים גם במידת שכיחותה של העבירה. ובאמת אין זה מצוי שאדם ישחית את ממונו, כך שדוקא משום ש"כספו הוא" עשוי אדם להיות זהיר יותר בשמירה על חיי עבדו, כך שאין צורך בכל כך הרבה הרתעה, ומשום כך חסה התורה על חיי האדון וצמצמה את ענישתו בחומרה רק למקרה של מכת מוות מיידית, שעשויה להתרחש בשעה של רגזנות (הראי"ה קוק באגרותיו). ירדה התורה לסוף דעתם של מזיקים, והורתה את הדרך לתיקון העולם.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)