הרב אורי שרקי

כי תשא – אידיאל ומציאות

אדר א' תשע"ד




למה משה בושש לרדת? אמנם זה עניין טופוגרפי, כי לוקח זמן לרדת מההר. אך למה משה לא קיבל את הלוחות למטה, כך שיהיה מיד עם העם?

אלא שקיים פער בין האידיאל למציאות, הבא לידי ביטוי גשמי במרחק בין פסגת ההר לתחתיתו. משה לא מקבל את הלוחות למטה כי מדרגתו מעל העם. ההפרש בין האידיאל למציאות יוצר מצב שבו אור גדול מבקש להיכנס לכלי שאינו מוכן, כעין שבירת כלים שנייה.

באופן דומה, לקראת שנת ת"ר היתה תסיסה בירושלים כי קראו בזוהר שאז יפתחו מעינות חכמה בעולם ועם ישראל יגאל. היות ולפי ראייתם הזמנית זה לא קרה, נמצאו כאלו שהתייאשו מהגאולה והשתמדו. בראייתנו ההיסטורית היום, ברור שהתהליך אכן החל אז.

זו תבנית קבועה. כשמשהו מתחיל, יש רצון להשלמה מיידית, והעיכובים מייאשים. לכן נוצרת תגובת נגד לתהליך, חטא העגל.

לפי חז"ל בירושלמי, חטא העגל התרחש בדיוק בשעה של מסירת הלוחות למשה. ביקש ה' למשוך את הלוחות וגברו ידי משה. זאת מכיוון שהתורה במהותה צריכה להינתן לעם ישראל. התורה היא הדיבור של ה' לעם ישראל. אין משמעות לדיבור אם אין עם מי לדבר. לכן ידי משה גברו, כי בהלקח הלוחות אין להם יותר משמעות.

לפי זה הלקח של מעשה העגל הוא שאין אפשרות לסגת מבחירתו של עם ישראל כמקבל התורה, אף אם יחטא מאוד.

המהר"ל מבאר מדוע דווקא בשעת קבלת הלוחות נגרם החטא, כמאבק מתמיד בין "הנבדל" ובין הטבע. הטבע דורש אחידות והנבדל דורש חריגה. האחיד והנבדל נלחמים זה בזה. האחיד אינו יכול לשאת את החריג. המפגש של משה עם ה' וקבלת התורה הוא אירוע חריג בכל קנה מידה, והטבע מתקומם נגד זה בכל יכולתו.

גם לפני מעשה העגל מד, ה' מודיע למשה שמלאך ינחה את עם ישראל ורש"י מפרש שבישר לו שיחטאו וה' ישלח מלאך במקום הנהגה ישירה. לפי זה, חטא העגל הוא חלק מתוכנית מתן תורה, כי בהתעלות שכזו, יש לצפות למעידה מיידית.

משה בושש לבוא כי המעמד האידאלי שבו היה לא יכול היה להתאים במלואו למדרגת האומה באותה שעה, ויש צורך בזמן כדי לגשר על הפער. אך ההתמהמהות של משה וחטא העם הבהירו כי בחירת ה' את עם ישראל אינה בחירה אנושית שניתן להתחרט עליה אלא בחירה אלוהית שיצרה את עם ישראל כעם סגולה, כיצירה אלוהית נצחית שלא תשתנה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)