כי תשא - אידיאל ומציאות

הרב אורי שרקי

כי תשא - אידיאל ומציאות

אדר א' תשע"ד

למה משה בושש לרדת? אמנם נדרש זמן לרדת מההר, אך האם זו סיבת העיכוב? וכי לא היה עדיף שיקבל את הלוחות למרגלותיו, כך שיהיה מיד עם העם?

אלא שקיים פער בין האידיאל למציאות, הבא לידי ביטוי גשמי במרחק שבין פסגת ההר לתחתיתו. משה לא מקבל את הלוחות למטה כי מדרגתו היא מעל העם. ההפרש בין האידיאל למציאות יוצר מצב שבו אור גדול מבקש להיכנס לכלי שאינו מוכן, כעין שבירת כלים שנייה.

באופן דומה, לקראת שנת ת"ר (1840) היתה תסיסה בירושלים כי קראו בזוהר שאז יפתחו מעיינות חכמה בעולם ועם ישראל ייגאל. מכיוון שזה לא קרה בטווח הקצר, נמצאו כאלו שהתייאשו מהגאולה והשתמדו. בראייתנו ההיסטורית היום, ברור שהתהליך אכן החל באותה תקופה.

זו תבנית קבועה. כשמשהו מתחיל יש רצון להשלמה מידית, והעיכובים מייאשים. לכן נוצרת תגובת נגד לתהליך - חטא העגל.

לפי חז"ל בירושלמי, חטא העגל התרחש בדיוק בשעת מסירת הלוחות למשה. ביקש ה' למשוך את הלוחות וגברו ידי משה. הסיבה לכך היא שהתורה במהותה היא הדיבור של ה' לעם ישראל. ואין משמעות לדיבור אם אין עם מי לדבר ואין למי למוסרו. לכן ידי משה גברו, כי בהילקח הלוחות אין להם יותר משמעות.

לפי זה, הלקח של מעשה העגל הוא שאין אפשרות לסגת מבחירתו של עם ישראל כמקבל התורה, אף אם יחטא מאוד.

המהר"ל מסביר את מעשה העגל דווקא בשעת קבלת הלוחות, כמאבק מתמיד בין 'הנבדל' ובין הטבע. הטבע תובע אחידות והנבדל דורש חריגה. האחיד והנבדל נלחמים זה בזה, משום שהאחיד אינו יכול לשאת את החריג. המפגש של משה עם ה' וקבלת התורה הם אירוע חריג בכל קנה מידה, והטבע מתקומם כנגד החריגה בכל יכולתו.

עוד לפני מעשה העגל ה' מודיע למשה שמלאך ינחה את עם ישראל, ורש"י מפרש שבישר לו שיחטאו, ושישלח מלאך כתחליף להנהגתו הישירה. לפי זה, חטא העגל הוא חלק מתוכנית מתן תורה, כי בהתעלות שכזו יש לצפות למעידה מידית.

מדוע משה בושש לבוא? כי המעמד האידאלי שבו היה נתון לא יכול היה להתאים במלואו למדרגת האומה באותה שעה, והיה צורך בזמן כדי לגשר על הפער. אך ההתמהמהות של משה וחטא העם הבהירו כי בחירת ה' בעם ישראל אינה בחירה אנושית הניתנת לחרטה, אלא בחירה אלוהית שיצרה את עם ישראל כעם סגולה, כיצירה אלוהית נצחית שלא תשתנה.