הרב אורי שרקי

פקודי - מקדש בנוי וחרב

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרשתנו היא פרשת פקודי, המסיימת את מלאכת המשכן. אומרת התורה בפרשתנו: 'אלה פקודי המשכן משכן העדת' (שמות לח כא). חז"ל התחקו אחרי החזרה הכפולה על המילה משכן, 'אלה פקודי המשכן משכן', ולמדו מכאן חכמים (תנחומא פקודי ב), רמז, שהמשכן עתיד להתמשכן - כלומר להחרב. ללמד אותנו שהשראת השכינה בתחתונים היא דבר רופף בעולם הזה, ואין בכוחה להתמיד לכל אורך ההיסטוריה. וזאת יש להבין, משום שהמשכן הוא הופעת השכינה מן העליונים - השכינה שמקורה באין סוף - בתוך העולם שלנו המוגבל והתחתון. ואפשר לומר שנוכחות של העולם הנבדל בתוך העולם הטבעי היא מבחינה מסוימת נטע זר בתוך המציאות, וישנה כמין התקוממות של הטבע נגד כל גוף, אפילו קדוש, שנראה בעיניו זר ואינו מתאים לטבעו. ועל כן טבעו של מקדש להחרב, על כל פנים כל זמן שההיסטוריה מתנהלת לפי חוקות הטבע, עד אשר ייבנה המקדש השלישי שבו תהיה התאמה בין המקדש לבין העולם. כלומר בזמן שהעולם יתעלה להיותו כולו מקדש כפי שרבותינו אמרו: ש'עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק' (שהש"ר פר' ז פס' ג) וארץ ישראל על כל העולם כולו, וכן המקדש בכל ירושלים כמוזכר בדברי זכריה (ב). כשישנה התפשטות של הקדושה בעולם, כבר המקדש אינו חרב. בעצם אפשר לומר שההיסטוריה מתוכננת מראש, בתור שורה של תקופות, שבהן חלק מהתקופות המקדש קיים, וחלק המקדש חרב, והאינטראקציה הזו בין הנבדל לטבע, היא זו שמקדמת את העולם.

בפרשתנו מופיע שמונה עשרה פעמים הביטוי 'כאשר צוה ה' את משה', כך שאפשר לומר שיש כאן רמז לאופן שבו המקדש משלים את הבריאה. והלא נאמר במעשה בראשית תשע פעמים 'ויאמר א-להים'. אמנם 'בעשרה מאמרות נברא העולם' (אבות ה א), אבל המאמר הראשון הוא 'בראשית' - הוא מאמר סתום - הנברא אינו קולט אלא תשע מאמרות בלבד. בגמרא במסכת כתובות (ה.) נאמר: 'גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ' שבמעשה בראשית נאמר: 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' (ישעיהו מ"ח), שכביכול הקב"ה בורא את עולמו ביד אחת בלבד, ואילו במקדש נאמר: 'מקדש א-דני כוננו ידיך' (שמות ט"ו) - שתי ידיים. אם כן יש במקדש חיבור בין היד שבראה את השמים והיד שבראה את הארץ ובמקדש מתגלית האחדות שבבריאה. ועל כן יש כפילות שבמאמרות. במקום תשעה מאמרות, שמונה עשר מאמרות. וכנגדם נאמר בפרשתנו שמונה עשרה פעמים 'כאשר צוה ה' את משה'.

לכאורה משעה שהתכנית של השלמת הבריאה הושלמה במקדש היינו צריכים כאן לסיים את התורה כולה. ובאמת פרשתנו מסתיימת במילים מפורסמות: 'לעיני כל בית ישראל' (שמות מ לח), מילים הדומות מאד למילים שבסוף פרשת 'וזאת הברכה'. וכאן היינו צריכים לכאורה לסיים את התורה בגלל שכבר יש השראת שכינה בתחתונים, אלא שכאן מופיעות המילים הנוספות: 'לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם' כיוון שהמקדש לא נקבע במקומו, נעשה תוך כדי נסיעה, לא נקבע עדיין בארץ ישראל, עדיין לא היתה אחדות גמורה ושלמה של השראת השכינה עם המקום האידאלי בירושלים הר המוריה.

נזכה שבקרוב נבנה את בית המקדש ונזכה לברכה שברך משה את בני ישראל שתשרה שכינה במעשה ידיכם (ע"פ רש"י שמות לט מג). אמן.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)