הרב אורי שרקי

ויקרא - קרבן חטאת

סיכום שיעורי הרב (1 , 2 , 3 , 4 ) - עוד לא עבר את עריכת הרב




סוגי קרבנות החטאת:

1. חטאת כהן משיח, כהן גדול: פר שדמו מובא לפרוכת שלפני קדש הקדשים, הדם והחֶלֶב על המזבח וגופו נשרף מחוץ למקדש.

2. חטאת העלם דבר מן הציבור עקב הנחייה מוטעית של הסנהדרין: פר שנעשה כמו פר של כהן גדול.

3. חטאת נשיא, מלך: עז זכר שנעשה כמו פר חטאת כהן גדול.

4. חטאת אדם רגיל על שוגג: עיזה או כבשה. הדם והחֶלֶב עולים למזבח והשאר נאכל ע"י הכהנים.

5. קרבן עולה ויורד: קרבן של כבש או שתי ציפורים או סולת, בהתאם למצב הכלכלי של האדם החוטא. מובא על זדונות של פגיעה בקודש. המנעות מעדות, אכילת קדשים בטומאה או שבועת שקר.

 

מהו קורבן החטאת?

קרבנות חטאת הם קרבנות שאדם מביא לכפר על חטא שעשה בשוגג. בד"כ במידה ואדם עשה חטא במזיד, אין לו חיוב קרבן חטאת כי חומרת המעשה גדולה מהיכולת לתקן ע"י קרבן. רק במספר מקרים מצומצם יש קרבן אשם על מעשה במזיד, ראה בהמשך. כאשר אדם חוטא בשוגג זה לכאורה בטעות, הוא לא התכוון למרוד בה' אז למה יש חיוב חטאת?

ההסבר הוא שאדם מועד לעולם. מי שעשה מלאכה אסורה בשבת כי שכח שהיום שבת הוא אשם בעצם השיכחה של השבת. איך שוכחים כזה דבר? לכן הוא צריך להביא קרבן חטאת. (מובן, שאם אדם עשה משהו ללא תשומת לב כלל כגון שבליל שבת קם באמצע השינה והדליק אור בלי לחשוב על מעשהו אז זה לא נחשב לשוגג ואינו חייב בקרבן חטאת).

האם חובה להביא חטאת? ירמיהו (פרק כ"ב, פסוק כ"ב) אומר: "כי לא דיברתי את אבותיכם, ולא ציוויתים, ביום הוציאי אותם, מארץ מצריים על דברי עולה, וזבח". לכאורה, הפסוק קשה כי מתחילת ספר ויקרא יש חיוב על קרבנות וכן קרבנות מוסף בחגים אך יש להבין שירמיהו מדבר על קרבנות החטאת אשר אותם לא ציוויתי: אל תחטא ולא תחוייב בקרבן.

מה עושה קרבן החטאת? כמובן שאין פה קסם ,שמי שחטא מביא קרבן ומייד הכל בסדר. החוטא פוגם בעצמו, בחברה שבה הוא חי ובקשר שלו אל ה'. הבאת הקרבן אמורה להעשות לאחר שהאדם שב בתשובה שלימה אל ה' ואין בו יותר חטא. עדיין יש לתקן את הקילקול שקרה בעולם בעקבות החטא. החטא ניתק את האדם ממקורו ולכן צריך להחזיר את עיקרו של האדם אל המקור. עיקרו של האדם הוא הנפש, הדם ומקור החיים ,שהם האיברים שליד הטבור. המזבח הוא מקור האדם שהרי נאמר שעפרו של האדם הראשון נלקח ממקום המזבח. בעיקרון, האדם היה צריך לתת את דמו וחלבו על המזבח שהוא מקור האדם ובכך היה תיקון המעשה. כפי שלמדנו בפתיחה לספר ויקרא הביצוע בפועל הוא שהמקריב לאחר שעשה תשובה מתכוון שכך יעשה לו ואת דמו וחלבו של המקריב מחליפים בדמה וחלבה של בהמה.

 

סוגי קרבנות החטאת

נושא החטאת נפתח בהקדמה כללית:

(ד,א) "וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ד,ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר-נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְו‍ֹת ה', אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְעָשָׂה, מֵאַחַת מֵהֵנָּה".

בהמשך מפורטים סוגי החטאות השונים:

קרבן כהן משיח – הכהן הגדול:

(ד,ג) "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, לְאַשְׁמַת הָעָם: וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים, לַה' לְחַטָּאת".

הכהן המשיח הוא הכהן שנמשח בשמן המשחה והכוונה לכהן הגדול. אנו רואים שבנושא קרבן החטאת יש חשיבות לא רק לעצם העבירה אלא גם לשאלה מי החוטא. יש הבדל גדול בין תוצאת חטא של אדם פרטי לבין חטא של דמות כמו הכהן הגדול, שחטא שלו פוגם בעולם באופן חמור בהרבה מחטא של אדם רגיל. חטא של אדם רגיל פוגם בעיקר בעצמו ומעט בחברה הכללית ואילו חטא של הכהן הגדול או של הסנהדרין (בהמשך) פוגמים בקדושת הכלל. לכן בקרבן חטאת של יחיד, הדם של הקרבן נזרק על מזבח העולה ואילו בקרבן של כהן גדול הדם מגיע כמעט עד מקור הקדושה והוא נזרק על הפרוכת של קודש הקדשים ועל מזבח הקטורת הסמוך וכן על מזבח העולה. רק קרבן חטאת העם של יום כיפור שבו מדובר על כפרת כלל ישראל, דמו מובא לתוך קודש הקודשים.

לאחר שמביאים את הדם לקרבת קודש הקדשים ומקריבים את דמו וחלבו על מזבח העולה, מוציאים החוצה את שאר הפר, העור והבשר, ושורפים אותו וזהו אחד מן הפרים הנשרפים המוזכרים במשנה איזהו מקומן של זבחים.

פר העלם דבר מן הציבור:

(ד,יג) "וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר, מֵעֵינֵי הַקָּהָל; וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְו‍ֹת ה', אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמו".

כאן מדובר בפר העלם דבר מן הציבור. המדובר במצב שבו הסנהדרין הורו לעם בטעות דין שאינו נכון ורוב העם שמע לפסק המוטעה ופעל לפי הפסק וביצע את הדבר האסור. לאחר שמתבררת טעות הסנהדרין מביאים את קרבן החטאת הזה ונוהגים בו כפי שנהגו בפר החטאת של הכהן הגדול. במקרה זה הסנהדרין הם אלו שגרמו לחטא ולכן הם סומכים את ידיהם על ראש החטאת בשמם ובשם העם.

מי ששומע על פסק של הסנהדרין ויודע שהדבר טעות. האם צריך לשמוע להם? לפי המשנה במידה ומדובר בתלמיד חכם שראוי להוראה, אסור לו לעשות את מה שהסנהדרין פסקו. המשנה כמובן אינה מסכימה עם דברי הסיפרי, שהובאו ברש"י על הפסוק: "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך". על פי התורה "אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך - תעשה. לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים, פרק י"ז). רש"י מביא את המדרש: "אפילו אומרים לך על שמאל שהוא ימין. גם התלמוד הירושלמי חולק על מדרש זה בסיפרי ואכן המדרש אינו להלכה ומי שיודע שהרב טועה אסור לו לשמוע לרב ואף לא לסנהדרין.

להלכה זו מספר סייגים: מי שחולק על הרב או על הסנהדרין צריך שיהיה לפחות ברמה של "ראוי להורות". בנוסף, אם המדובר במחלוקת בסברה אז אפילו מי שחושב שהסנהדרין טעו וצריך היה להחליט לפי סברה אחרת יעשה כפי פסק הסנהדרין כי סמכות ההחלטה בידם. כמו כן אף אם החולק על הסנהדרין גדול ֹכמותם והוא יודע בוודאות שהם טעו, הוא לבדו אסור לו לקיים דבריהם אך במידה ויורה הלכה למעשה לאחרים לא לשמוע לסנהדרין אז חל עליו דין זקן ממרה שחייב מיתה.

חטאת נשיא, מלך:

(ד,כב) "אֲשֶׁר נָשִׂיא, יֶחֱטָא; וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל-מִצְו‍ֹת ה' אֱ-לֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם".

במקרים הקודמים נאמר אם הכהן המשיח יחטא וכן גם במקרים אחרים. פה מדובר על חטא של המלך וזה נכתב בלשון אשר. רש"י מביא את המדרש שאומר שזה מלשון אשרי. אשרי הדור שהמלך מודה בשיגגתו ורוצה לתקן את מעשיו.

הקרבן שמביא המלך הוא שעיר שהוא עז זכר מבוגר. העז היא עזה חזקה והשור הפרה והכבשה הן חיות יותר נוחות ומיושבות בדעתן. המלך הוא אישיות פוליטית שצריכה להפעיל כח ולהיות חזקה ולכן הוא מביא כקרבן חטאת בהמה שמבטאת אותן התכונות, את העוז של המלך. למה דוקא זכר? כי הוא החזק יותר ולכן מתאים יותר כקרבן של מלך.

קרבן חטאת היחיד (האדם הרגיל):

(ד,כז) "וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, מֵעַם הָאָרֶץ, בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְו‍ֹת ה', אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם".

כאן מדובר בחטא של אדם פשוט. הוא מביא כקרבן חטאת עיזה או כבשה שהן בהמות יותר נוחות ופחות חזקות מהשעיר שמביא המלך.

למה שוחטים את החטאת באותו מקום שבו שוחטים את העולה? חז"ל אמרו שהדבר נועד למנוע בושה מהמקריב חטאת שהרואה לא יודע אם הוא מקריב קרבן עולה כנדבה או חטאת עקב חטאו.

שחיטת העולה והחטאת היא מצפון למזבח. למה דווקא מִצָפוֹן? כי זה מלשון מָצְפּוּן. מה הקשר בין הצפון והמצפון מעבר לדמיון הלשוני?

מה יש בצפון? מאומה! זה המקום שבו השמש אינה נמצאת. היא עולה במזרח ממשיכה לדרום ושוקעת במערב. בארץ ישראל השמש אינה בצפון אף פעם, לא בקיץ ולא בחורף. חז"ל תיארו את העולם לאכסדרא: חצר גדולה מקורה מהצדדים ובצדדים יש צל. כך העולם סגור מצד מזרח, דרום ומערב שיש בהם שמש. אם יבוא אדם שמעיד על עצמו שהוא א-לוהים יגידו לו: תסגור גם את צד צפון – רק אז נאמין. אם אינך מסוגל להביא את השמש לצפון סימן שאינך א-לוהים. הדבר מבטא את החיסרון של העולם שזקוק לא-לוהים ולכן צד צפון זה גם מלשון צָפוּן – נסתר, כמו המצפון. ולכן שחיטת הקדשים, עולה וחטאת הן בצפון כדי לבטא את שליטת ה' בעולם. אם כך : מדוע קדשים קלים - שחיטתם בכל מקום בעזרה ולא רק בצפון?! זה כי הקרבן נאכל ע"י הבעלים וזה מבטא שהקדושה התפשטה לכל הכיוונים ולכן ניתן לשחוט בכל העזרה במקדש.

קורבן עולה ויורד:

כאן מובא קרבן גם על מעשה במזיד וזאת בניגוד לחטאת רגילה שמובאת רק על שגגה. כאן מדובר במעשים פחות חמורים מהמעשים המחייבים חטאת שהם חטאים שמי שעושה אותם בזדון, בכוונה תחילה, חייב כרת.

מה שמייחד את הקרבנות הללו הוא שסוג הקרבן משתנה בהתאם ליכולת הכלכלית של החוטא. מי שיש לו מספיק כסף מביא כבשה. מי שעני יותר מביא שתי ציפורים ומי שיותר עני מביא מנחת סולת. מסיבה זו נקרא הקרבן: קרבן עולה ויורד.

(ה,א) "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע; אִם לוֹא יַגִּיד, וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ".

על מה מביאים קורבן עולה ויורד?

1. מי שראה דבר שיש צורך להעיד עליו בבית דין והוא לא מעיד, או כשמשביעים אותו הוא אומר: "אמן!", לא שנשבע ממש. למשל, אם שואלים אותו: "אתה נשבע שלא ראית?", והוא עונה "כן" או "אמן", למרות שבאמת ראה. האדם פגע במערכת המשפט ועל כך מביא קרבן אשם.

2. כאן מדובר במי שנטמא לשרץ או למת. מהי אשמתו? אם לא התקרב אל הקודש הוא באמת לא אשם. אין איסור להיות טמא. אך אם הוא אכל מאכל של קדשים כגון, קרבן שלמים או שנכנס למקדש, הרי שחטא בגישה אל הקודש בהיותו טמא ופעולה זו אסורה.

3. כאן מדובר במי שהפר את שבועתו. אם אדם נשבע להיטיב - כלומר לעשות משהו הגורם לו הנאה - ולא ביצע את מה שהתחייב, הוא מביא אשם על חטאו. או אם נשבע להרע - כלומר, נשבע שלא להנות ממשהו (כגון שבועה שאיני אוכל בננה בחודש הקרוב, ואכל בננה), הוא מתחייב להביא אשם על כך שלא שמר את שבועתו. בשבועה אדם משתף את ה' בהחלטתו ולכן אם הפר שבועה יש פה פגיעה בקודש.

העני במצב הבינוני מביא שני ציפורים:

(ה,ז) "וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ, דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה, לה', אֶחָד לְחַטָּאת, וְאֶחָד לְעֹלָה".

לא ברור למה בציפורים הוא מביא גם ציפור לעולה. יתכן שהכוונה לעודד אותו שקרבנו מתקבל למרות שהביא רק ציפור זולה ולא כבשה יקרה. בזה שהוא מביא גם עולה יוצא שהגיע למעלת הצדיק שמביא עולה גם בלי שיש לו חטא.