הרב אורי שרקי

ויקרא - קרבן - קירבה אל ה'

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




ספר ויקרא, שאנחנו פותחים את קריאתו השבוע, הוא המשך של ספר שמות אבל בכיוון לכאורה הפוך. לאחר שישנה פנייה ממעלה למטה - מן הבורא לנברא דרך בנין המשכן והשראת השכינה בתחתונים, בספר ויקרא - הנברא הוא זה שנקרא לעלות אל ה'. וכאן מתחדשת עבודת הקורבנות, המבטאת את הקשר של הנברא אל הבורא. זאת משמעות המילה קרבן מלשון להתקרב. הנברא רחוק מעצם טבעו - זאת המשמעות של המילה ברא - בארמית למשל: להיות בחוץ, להיות רחוק והקרבן - מקרב את הרחוק אל מקורו על ידי הקרבן.

לכן יש בעבודת הקרבנות הלכה, שמבדילה אותם מכל שאר המצוות. כל המצוות התלויות בזמן - תמיד בתורה זה מתחיל בלילה ונגמר ביום. 'הלילה הולך אחר היום' (חולין פג.) ואילו בקרבן, למשל בקרבן של 'קדשים נאכלים ליום ולילה אחד' - היום הולך אחר הלילה' (שם). משום שבכל המציאות כולה הזמן הוא זמן אופטימי - מן ההעדר מהחושך אל ההויה - היום, ואילו בקרבן, אנחנו משיבים את הכל אל המקור ולכן אנחנו מתחילים ביום ומסיימים בלילה. כדי להתאים שבקרבן ישנה שיבה אל הָאַיִּן שממנו נבראנו.

וזאת היא אכן תאווה גדולה של הנפש לעלות אל מקורה, הנפש מתגעגעת אל בית אביה, לפי דברי המדרש בקהלת רבה (פר' ו פס' ו), ולכן אם היינו שואלים אך ורק את הנפש בטהרתה מה חפצה? היא היתה עולה כולה אל הבורא. וזה מה שנאמר בפרשתנו: 'ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב - מכם קרבן לה'' (ויקרא א א-ב). אם האדם היה רוצה להקריב בלי שייתנו לו הוראה מה להקריב, היה מקריב את עצמו. 'כי יקריב' - מכם קרבן לה''. אבל אני מצווה שאם אדם ירצה להקריב מכם - 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' (שם). כלומר חפץ הבורא גובר על מה שהחכמה מלמדת. החכמה מלמדת שיש להתקרב אל הבורא בכל - להקריב לו את הכל, ואילו רצון הבורא זה 'ובחרת בחיים' (דברים ל יט). לכן נאמר: 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' - כתחליף. מעין מה שהיה בעקידת יצחק כשהוקרב איל תחת האדם. מצד האדם צריכה להיות מוכנות להיעקד על גבי המזבח, תאווה להיעקד על גבי המזבח ולהישחט, אבל ריבונו של עולם - הוא המצווה אותנו, לוותר על היישום של החפץ הזה למעשה - די לו בעצם המוכנות, ללא צורך במעשה, שהלא עיקר האדם זה המחשבה והרצון שלו.

נחלקו רבותינו הרמב"ם והרמב"ן, מה הסיבה של הקרבנות. לדעת הרמב"ם זה כנגד עבודה זרה, ולדעת הרמב"ן יש בזה סוד נעלם. אמנם נראה שאין מחלוקת אמיתית בדבר, כי הרמב"ם אומר שעובדי עבודה זרה התרגלו לעשות קרבנות, אבל השאלה שנוכל לשאול את הרמב"ם מדוע הם התרגלו לעשות קרבנות? כנראה שהרמב"ם כאן יודה לדעת הרמב"ן, שזה מפני הסוד הנעלם שבדבר. אם כן הרמב"ם לא לימד אותנו, אלא את ההקשר ההיסטורי שבו ניתנו הקרבנות והעיקר כמובן כדברי הרמב"ן, שיש בזה סוד נעלם, שעל ידו כל הבריאה כולה מתעלה ומתקדשת ומתרוממת לקראת הא-להים.

יהי רצון שיבנה בקרוב בית המקדש ונשוב להקריב בקרוב קרבנות, כשכהנים יהיו בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם ובשירם ובזמרם במהרה בימינו.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)