הרב אורי שרקי

אמור - קדושת הזמנים

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשתנו - פרשת אמור אנחנו רואים שני נושאים, שלכאורה שונים. החצי הראשון של פרשתנו, דן בדינים הקשורים לכהונה: לא להיטמא למת וכד'. ואילו החלק השני דן בדברים הקשורים בקדושת הזמן: בשבתות, בראשי חודשים, במועדים וכד'.

לכאורה הדברים שונים לגמרי. אלא שכאן, יש כנראה, לראות השקפה מיוחדת של התורה לגבי מהות הזמן. הזמן, כפי שלמדנו מורנו הרב צבי יהודה, הוא הפגישה בין נפש האדם לבין העולם. ולכן כאשר מדובר על אדם קדוש, כמו הכהן בתחילת פרשתנו, ועל מקום קדוש כפי שמדובר בתחילת הפרשה הבאה, על ארץ ישראל, אם כן בין האדם הקדוש לבין המקום הקדוש, מחבר ומקשר זמן קדוש. לכן המועדים מופיעים מיד אחרי שמדובר על קדושת הכהונה, שהיא קדושה של סוג מסוים של אדם.

וכאן המקום להתבונן בסדר של קדושת הזמנים. התורה כשמדברת אתנו על קדושת הזמנים, מתחילה ראשית כל בקדושת השבת. קדושת השבת, נאמר בתלמוד (פסחים קיז:) היא: 'קביעא וקיימא', כלומר לא האדם קבע את הקדושה הזו, אלא רבש"ע, שברא ששת ימים, ושבת ביום השביעי, הוא קבע את קדושתו של יום השבת. לעומת זה שאר המועדים: פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת, נקבעים על ידי האדם. גם ההלכות שונות. בשבת אסורה כל מלאכה, מה שאין כן בימים טובים, מותרות קצת מלאכות. כאן המקום להסביר, משום שהחגים באים להזכיר לנו מאורעות שבהם הקב"ה והאדם היו שותפים. למשל: חג הפסח אמנם בא להזכיר את זה שה' הוציא אותנו ממצרים, אבל לנו היה בכל זאת קצת שותפות. אלמלא הרגליים, של בני ישראל, התחילו ללכת ביציאת מצרים, לא היתה יציאת מצרים נעשית. לכן יש קצת שותפות של האדם ביצירת הקדושה. לכן אפשר לומר, שכדי לקלוט את קדושת השבת צריך האדם לשבות לגמרי מכל עשייה אנושית, ועל כן עליו לשבות מכל ל"ט מלאכות. מה שאין כן בימים טובים, אותה קדושה נקלטת גם כשהאדם עוסק באוכל נפש, גם הוא חלק מן הקדושה הזאת.

ככל שההיסטוריה מתקדמת השותפות של האדם ביצירת הקדושה, גדולה יותר. למשל: בחג הפורים, באמת כמעט הכל נעשה על ידי האדם, ומיעוט ע"י הקב"ה. אמנם נעשה רק על ידי אנשים מועטים, מרדכי ואסתר בשושן הבירה, ואילו שאר עם ישראל היה בעיקרו פסיבי. לכן עדיין אמנם כמעט כל המלאכות מותרות בפורים, אבל קצת מלאכות נאסרו על ידי חכמים, כמו: נטיעת עצים ובנין בתים. מה שאין כן בחג החנוכה, שבו עם ישראל הוא זה שנקט את היוזמה, הוא זה שעשה את המלחמה. לכן כל המלאכות מותרות לגמרי בכל חג החנוכה, חוץ מחצי שעה - בזמן הדלקת הנרות, שהם זכר להתערבות הא-להית במהלך המאורעות. ובסופה של ההיסטוריה, אנחנו זוכים לזה שהגאולה נעשית לגמרי על ידינו, ללא שום התערבות ניסית, המשפרת את חוקות הטבע. כמו למשל: ביום העצמאות שבו הכל נעשה על ידי צה"ל, בעזרת ה' כמובן, אבל ללא שבירת חוקי הטבע. לכן כאן ההלכה קבעה שכל המלאכות מותרות לחלוטין. ביום העצמאות הגענו, אפשר לומר, לעצמאותה של הקדושה, אותה קדושה של השבת, באה ויורדת במהלך הדורות עד שמתמזגת עם קדושת האדם, וזוהי זכות גדולה לישראל ולעולם כולו.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)