הרב אורי שרקי

בהר-בחוקותי - תקופות השֶׁבַע

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשת בהר ובפרשת בחקותי, אנחנו נפגשים עם קדושתה של ארץ ישראל. קדושת הארץ קשורה גם במצוה חשובה - מצות השמיטה. שיש להבין אותה בצורה נכונה, מתוך ההקשר הכללי של כל התורה כולה.

כידוע מגמת התורה, שעם ישראל ייקבע דווקא בארץ ישראל, ויקיים שם את מצוות הבורא, ויזכור מיהו המוציא אותו מארץ מצרים. אלא שכאן החשש שההשתקעות בענייני החומר, במקום שתיעשה בקדושה, תשקיע את האדם ותשכיח ממנו את רבש"ע. כמו שנאמר בפרשת ואתחנן: 'כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ… ועשיתם הרע' (דברים ד כה). כלומר ההתישנות - לראות את הארץ כדבר ישן, כדבר מובן מאליו, כדבר רגיל, זאת היא הסכנה שמביאה את האדם לעזיבת ה' חס ושלום. לכן התורה סידרה, בסדרי ישיבת העם בארצו, מצווה מיוחדת של יציאה לגלות כל שבע שנים. כמובן לא צריך לגלות מחוץ לארץ ישראל, דבר זה הוא נורא ואיום, יותר קשה מן הגהינם (פסיקתא רבתי פר א), אלא שהתורה אמרה להתנתק - בבחינת גלות בתוך ארץ ישראל, פעם בשבע שנים, כשם שהאדם מתנתק מעסקי העולם הזה פעם בשבוע ביום השבת.

לכן אמרה התורה, שבמידה ואנחנו לא נשמור את מצוות השמיטה, אנחנו מסתכנים בחובת גלות לכל האומה כולה. כפי שנאמר בפרשת בחוקתי: 'אז תרצה הארץ את שבתתיה … כל ימי הָשמה תשבת', כימים 'אשר לא שבתה' (ויקרא כו לד-לה), אבל אם נשמור את השמיטה, הרי שאנחנו שש שנים קבועים בארץ ישראל ושנה אחת קצת מתנתקים מעבודת האדמה, כדי לזכור מי הוא הנותן לנו את הארץ הזאת.

לכן גם מובן הדבר, מדוע אין המצוה הזאת נוהגת, מן התורה, בזמן הזה. כי בזמן הזה שלצערנו, עם ישראל ברובו עדיין אינו יושב בארץ ישראל, הרי ממלא אחיזתנו היא קלושה, גם בבחינה מדינית, גם בבחינת ההתישבות, גם בבחינת כלייתם של כל היהודים לארץ ישראל. לכן לא יעלה על הדעת שיהיה כאן צורך לקיים את מצוות השמיטה אלא אדרבא, יש למצוא דרכים כיצד לחזק את ההתישבות, כיצד לחזק את החקלאות היהודית. בודאי ובודאי שחלילה וחלילה, לקנות מתוצרתם של גויים, ועל ידי כך לחזק את אחיזתם בארץ, שהרי נאמר מפורש בתורה: 'ולא תחנם' (דברים ז ב) - 'לא תיתן להם חנייה בקרקע' (עבודה זרה כ:). כמובן גם בודאי, שאין לקנות פירות וירקות הבאים מחוצה לארץ, שהרי נאמר: 'או קנה מיד עמיתך' (ויקרא כה יד) - ואמרו בתורת כהנים: 'לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך' (סיפרא, בהר פרשה ג), ובוודאי שמצוה גדולה היא להתאמץ ולקנות מן הפרות והירקות שמסופקים על ידי אחינו בני ישראל היושבים בארץ, ומישבים אותה. המספקים לנו תוצרת: או מאוצר בית דין או על פי היתר המכירה, ולא חס וחלילה לחזק את אויבינו, שאין בזה כל מידת חסידות שהיא, אלא אדרבא יש בזה נתינת יד לרוצחינו ולאויבינו.

אנו רואים גם בפרשת בהר וגם בפרשת בחקותי, שההיסטוריה מסודרת לפי מחזורים הקשורים למספר שבע. כל שבעת ימים - שבת, כל שבע שנים - שמיטה, כל שבע שמיטות - יובל, וכן יש להוסיף כל שבעת אלפים שנה - גאולה. כפי שנאמר בגמרא: 'כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה' (סנהדרין צז.), וכן מחזורים של שבעת אלפים שבעת אלפים שנה (של"ה פסחים קט), ומחזורים של חמישים אלף שנים (רבינו בחיי, במדבר י לה). וכך יש לנו דוגמא לכך שבתוך מחזור השנה היהודית ובתוך מחזור השנים של ההלכה היהודית, מקופלים כל תולדות העולם כולו.

כמו כן גם החוקיות של המספר שבע, חוזרת גם בעיתות משבר. 'ואם תלכו עמי קרי…ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם' (ויקרא כו כא). מה זה חשוב לדעת שגם הפרעות וגם הפורענויות באות במספר שבע? ללמדנו שגם בשעה שהקב"ה מעניש אותנו על חטאתנו, גם אז אנחנו נתונים תחת השגחתו דרך ההסתר. אמנם המספר שבע של הפרעות ושל הפורענויות, מזכיר לנו שיד ה' לא עזבה אותנו גם בימי גלותינו.

ויהי רצון שנדע לצאת מגלויותינו בזמן הזה ובזמן קריב אמן כן יהי רצון.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)