הרב אורי שרקי

שמיני - שמיני לבריאה

"שבת שבתו", אדר ב' תשע"ד




אמנם ישבו אהרון ובניו פתח אוהל מועד שבעת ימים, כך שראוי יום חנוכת המשכן להיקרא "שמיני". אך מאחר והוא מכונה גם בשם "היום הראשון - שבו היתה שמחה כיום שנבראו שמים וארץ" (רש"י נשא), הרי שהוא באמת היום השמיני לבריאת העולם. עולמנו הטבעי מכונה במעשה בראשית "יום השביעי", שטרם הסתיים מאחר ולא נאמר בו "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי".

היום השביעי הוא הזמן שבו ה' מפסיק להשפיע על חוקי הטבע בעולם, חדל מלשנות סדרי בראשית. במקומו פועל האדם, כעין "גוי של שבת" של הקב"ה. עבורנו בני האדם - אנחנו בימי החול, אנחנו הפועלים. ששת אלפי שנות ההסטוריה של היום השביעי מחולקים לשישה חלקים, כנגד ששת ימי המעשה.

אך עם כל זאת, קיימת מעין הטרמה של יום השמיני בעולמנו, והוא בית המקדש, שבו מתנהלת מערכת יחסים ישירה בין הנברא לבורא. המקדש שייך ליום השמיני, ולכן הלכותיו משונות מהלכותינו. מקריבים בשבת, הכהנים לובשים שעטנז, ועוד. זה בהתאם לאימרת חז"ל ,שלעתיד לבוא המצוות בטלות. העיקר במקדש הוא המפגש פנים אל פנים עם ה', שאנו מצפים לו לעתיד לבוא.

שבעת ימי ההמתנה של אהרון ובניו מהוים מעין חזרה על ההיסטוריה והכנה ליום השמיני.

לו זכינו חנוכת המשכן הייתה כניסת העולם אל היום השמיני. לא כך היה משתי סיבות: מעשה נדב ואביהו, ושהמקדש לא היה בירושלים. העולם נשאר ביום השביעי, עם נקודת השקה ליום השמיני במקום המקדש.

מכיון שהמצוות של תורת משה מתבטלות ביום השמיני, עלתה המחשבה שבמקדש אין צורך לשמוע למשה. שם יש מקום לתורת אהרון, במנותק מתורת משה, והורו נדב ואביהוא מדעתם. כך לדורות, כשהכהן הגדול נמצא בקודש הקודשים, אין מי שיודע אם הוא עושה כדברי חכמים או לא. במסכת יומא נאמר ש"שני תלמידי חכמים, מתלמידי של משה" השביעו את הכהן הגדול שלא ישנה ממה שלימדו אותו. רואים שיש לכהן פיתוי להתנתק מתורת משה.

איך מונעים זאת? משביעין אותו (מלשון שבע), מחברים אותו בחזרה ליום השביעי, למרות שהוא נכנס ליום השמיני. מבחינת העונג האישי שלו כדאי לו להישאר שם, ביום השמיני. אך למען טובת העם אנו מבקשים ממנו לחזור ליום השביעי, כדי לבסם אותנו במשהו מריחו של היום השמיני. דווקא יציאת הכהן הגדול היא רגע השיא של יום הכיפורים, ולא כניסתו: "מה נהדר היה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)