הרב אורי שרקי

בהר - היחס לארץ ישראל

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשת השבוע - פרשת בהר, אנחנו נקרא על הלכות קדושת הארץ, דרך מצות שמיטת קרקעות. שמיטת הקרקעות מיוחדת מכל המצוות שבתורה, בכך שהיא לכאורה מנוגדת לכל תכליתה של התורה. הלא תכלית כל תורת משה היא, שעם ישראל ייכנס לארץ ישראל, וישב "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" (מל"א ה ה, ומיכה ד ד), ויעבוד את אדמתו והארץ תתן פריה, ועץ השדה את יבולו (יחזקאל לד כז). ואילו כאן, התורה דורשת מאתנו, פעם בשבע שנים, לצאת כביכול מעבודת האדמה, ולהתנתק במידת מה מארץ ישראל. כביכול צוותה התורה שפעם בשבע שנים אנחנו נגלה מארצנו, אע"פ שלא נצא ממנה. אלא רק נגלה מעבודתה.

הדברים המוזרים האלה קצת מוסברים לאור פסוק אחד בפרשתנו שאומר: "והארץ לא תמכר לִצְמִתֻת, כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה כג). כוונת התורה ללמדנו בזאת, שאחיזתנו בקרקע, היא בתור הפקדה. אין הארץ בבעלותנו הפרטית. לא שלנו היא, אלא של כל הדורות כולם. של השכינה השורה בישראל. אם הארץ היתה באמת קניינו האמיתי, הרי יכולנו לעשות בה ככל העולה על רוחנו. לצורך שלום למשל, יכולנו להפקיר חלקים ממנה אם הדבר הזה היה מביא לנו תועלת. אך מכיוון שהארץ הזאת היא של הקב"ה, "כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי", הרי שאין אנחנו רשאים לעשות בה ככל העולה על רוחנו. לא שלנו היא אלא של רבנו של עולם.

ובכלל, כל מעמדו של האדם בכלל בעולמו, הוא מן מעמד כזה של גר תושב. אלא, שלא כל העמים מודעים לכך. הכינוי לעמים בפי רבותינו הוא "אומות העולם". הם מרגישים בבית בעולם הזה. הם נולדו בארצם, ועל כן הם חושבים שהקשר שלהם אל הארץ הוא קשר טבעי, שאיננו עומד בשאלה. ואילו עמינו נולד מחוץ לארצו - נולד בגלות: נולד באור כשדים, נולד במצרים, נולד באירופה ובנותיה. על כן, קישרנו עם הארץ הוא כקשר בין בעל לאשה, שהוא קשר רצוני, שמשתנה לפי הרמה המוסרית של בני הזוג. אם אנחנו צדיקים - הרי הארץ בידינו, אין אנחנו צדיקים חלילה, אז אנחנו חלילה גולים מן הארץ. זהו קשר של בגרות עם הארץ. לא קשר של שעבוד. זאת משום שאנחנו גרים ותושבים עם הקב"ה. אומר המדרש (ילק"ש ויקרא כה סימן תרסא): אם גרים אתם בעולם הזה, הרי אתם תושבים עמדי. ואם אתם מרגישים תושבים בעולם הזה, הרי אתם גרים עמדי.

זכה עם ישראל להיות העם היחיד, שתודעת הגרות והתושבות, נטועה בהכרתו הלאומית, ביסוד ההיסטוריה שלו. מתוך כך הדבר הזה מייחד אותנו להבנה מיוחדת של הענין הא-להי. אף הקב"ה בעולם הזה כגר תושב. מצד אחד הרי זה עולמו, ומצד שני הרי הוא גולה ממנו על מנת לתת לו אוטונומיה מסוימת. אם כן, כשם שהקב"ה מתנהג כלפי עולמו כגר תושב, אף אנחנו גרים ותושבים עמו, קרובים אליו ומבינים את רצונו ודעתו.

אשריכם ישראל.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)