הרב אורי שרקי

קדושים – מהי הקדושה?

סיכום שיעורים (1 , 2 ) - עוד לא עבר את עריכת הרב




דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

מדוע יש צורך בקדושה? הדבר נובע מקדושתו של ה'. אני קדוש ולכן אני מעוניין שגם אתם תהיו קדושים. המוטיבציה של הקדושה זוהי האפשרות להפגש עם הבורא.

הדבר אינו מובן, הרי ה' שונה מאיתנו. הוא הבורא ואנחנו נבראים ולכן גם אם הוא קדוש מדוע זה מחייב אותנו? ההסבר הוא שה' פונה אל האדם ומבקש ממנו לחלץ אותו מבדידותו. כעת אני הקדוש היחיד, תהיו גם אתם קדושים ונוכל להשתעשע יחד. לכאורה יש לה' קדושים לשוחח עימם ואלו הם המלאכים? כנראה שיש הבדל בין קדושה הנמצאת במלאך מעת הופעתו ובין הקדושה של האדם שנובעת מבחירתו של האדם. כמו כן, המלאך הוא רצונו של ה'. רצון ה' לרפא הוא רפאל, רצונו להתגבר הוא גבריאל וכו'. לכן אין משמעות לשיחה של ה' עם מלאך כי זו שיחה עצמית. לעומת זאת הבחירה החופשית של האדם לעשות אף את ההיפך מרצון ה' מציבה אותו כישות אוטונומית מחוץ לה' ואז יש משמעות לשיחה של ה' עם האדם.

כמה יכול האדם להתקרב לה' ולקדושתו? האדם לא יכול להגיע למדרגת ה' כי ברור שיש מרחק אינסופי בין האדם לבין ה' אך האדם יכול להפגש עם ה' ממרחק מסויים. חז"ל שאלו: האם קדושת האדם כקדושת ה'? וענו: לא. נאמר בסוף הפסוק, אני ה' אלהיכם, קדושתי למעלה מקדושתכם. הדבר דומה לפסוק שנאמר בפרשת בחוקותי: "והתהלכתי בתוככם". חז"ל מסבירים (סיפרא): אטייל עימכם בגן עדן ולא תזדעזעו ממני. האם גם לא יפחדו כלל מה'? לא. תהיה יראה שנאמר: "אני ה' אלהיכם". יש פה שעשוע עם כבוד. חז"ל התייחסו לטיול שהוא אכן סוג של שעשוע. אין כאן הליכה למטרה ספציפית אלא הטיול הוא הליכה לשם הטיול. כמה שיותר הליכה זה יותר טוב.

אנו רואים שיש פה רצון של ה' למפגש עם האדם הקדוש כדי שיוכלו להשתעשע ביחד. עדיין קיים מרחק מסויים כדי לשמור על עצמאותו של הנברא. אם לא יהיה מרחק אז האדם בטל מול ה' ואין לו משמעות. זו אכן, הדעה במזרח הרחוק שהדבר הנעלה ביותר שם היא הנירוונה המוחלטת שבה האדם הופך לאפס אמיתי ומתאחד עם היקום כולו.

הקדושה מוזכרת לראשונה בסיום בריאת העולם. כל יום מימי הבריאה בפרשת בראשית מתחלק לארבעה חלקים. התוכנית, הביצוע, השיפוט והסיכום. לפי זה ביום השביעי יש ציווי, ויקדש אותו. אין פה שיפוט וסיכום כבשאר הימים כי העשיה היא של האדם ולא של ה' ועשיה זו טרם הסתיימה ולכן אינה ניתנת לשיפוט ואין אפשרות לסכם בפסוק: ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי.

היום השביעי: יש הבדל בין סיום ששת ימי הבריאה ובין הסיום של השבת. בשבת לא נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי. ה' ברא את העולם בשישה ימים ונח בשביעי. כלומר, לה' יש שישה ימים שבהם הוא עשה מלאכה וברא את העולם והוא נמצא כעת ביום השביעי שלו, יום השבת של ה'. הדבר מסביר את ההרגשה שלנו שאנו בעולם קבוע למרות שהתורה מדברת על עולם נברא. מניין לנו שאנו ביום השביעי לבריאה? כי בסיום כל יום בבריאה נאמר: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שני וכו עד יום השישי. בסיום ויכולו לא נאמר - ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי. סימן שיום זה טרם הסתיים. ביום זה ה' אינו עושה דבר ואינו בורא (למעט מספר חילולי שבת הנזקקים עקב פיקוח נפש - הכוונה לניסים שה' עשה) ולכן הוא מעט נעלם ונסתר.

מי עובד בשבת של ה'? יש לו גוי של שבת. האדם. בני האדם ממשיכים את מלאכת העשיה והבריאה ומשלימים את בריאת העולם. בקנה המידה של הזמן האנושי נמסר בזוהר כי יום השבת של ה' נמשך 6000 שנה כך שגם לאדם יש 6 ימי מעשה משלו שהם חלקים מהשבת של ה'. אנו נמצאים כיום בשנת ה'תשעא כלומר 5771 שנה מהתגלות ה' אל האדם הראשון כך שאנו כעת ביום השישי, האלף השישי של ימי המעשה של האדם, של העידן ההסטורי.

בניגוד לכל הבריאה, טרם הושלמה עשיית האדם. מבחינה ביולוגית אין שינויים רבים אך מבחינה חברתית, תרבותית ושיכלית האדם ממשיך להתפתח.

מהי משימת האדם ביום השביעי של ה'? האדם שהוא הפועל ביום השביעי של ה' מתבקש לקדש את העולם ואת עצמו. ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו. יוצא שמטרת בריאת העולם ומטרת יצירת האדם הוא כדי שהאדם יהיה קדוש.

מה יקרה לאחר שהאדם ישלים את משימתו ("קדושים תהיו")? כאשר יהיה כתוב בתורה: והיו בני האדם קדושים, וירא אלוהים כי טוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי, אז נדע שהיום השביעי של הבריאה הסתיים ואנו ניכנס ליום השמיני שבו יהיה מפגש פנים אל פנים של הנברא והבורא.

היום השמיני: יש מקום ,שבו כבר החל היום השמיני. המקדש שייך ליום השמיני כפי שמופיע בפתיחת פרשת שמיני בספר ויקרא, ויהי ביום השמיני (ראה שיעור על פרשת שמיני). אנו רואים זאת גם בעובדה שבמקדש ההלכות שונות מההלכות הרגילות. למשל: מחללים שבת, הכהנים לובשים שעטנז ועוד. זה בהתאם לאימרת חז"ל שבעתיד לבוא המצוות יתבטלו. המקדש הוא "הלעתיד לבוא" השתול בתוך העולם הזה. העיקר במקדש הוא המפגש פנים אל פנים עם ה' וזה מה שאנו מצפים לו לעתיד לבוא. שבעת ימי המילואים של אהרון ובניו זה מעין חזרה על ההסטוריה והכנה ליום השמיני. לכן מי שרוצה לדעת איך יראה היום השמיני יכול לבוא למקדש ולקבל תחושה על מצב זה.

למקדש אם כך יש בעיה בזה שהוא שייך ליום השמיני לפני שהסתיים היום השביעי ולכן מובן שהוא כאילו לא שייך לעולם הזה וסופו שנחרב. המקדש השלישי שיבנה (במהרה בימנו, אמן) אמור להחזיק 830 שנה שזה כמו הזמן של שני המקדשים הראשונים. אחר כך האנושות תתעלה כולה והמפגש עם ה' לא יהיה רק במקדש אלא בכל העולם.

מה קורה לאחר היום השמיני? המספור מתחיל משש. המילה שש היא מלשון ששון, הדרך להגעה למטרה. ששון זו השמחה שיש לאדם כשהוא מתקדם ויודע שהוא צפוי להגיע לדבר משמח. שֶׁבָע זה מלשון שבע; כשהאדם נמצא במצב שיש לו כל צרכיו ולא חסר לו כלום. שמונה זה מלשון שומן, זה כשאוכלים הרבה ונוצר עודף המצטבר כשומן. לאחר שאדם אכל ושבע והעלה שומן, הוא יכול להשתעשע. זה תשע, השלב של מי שכבר יש לו די והוא יכול להנות מהחיים.

נחזור לשאלת מהות הקדושה:

"ויברך אלוהים את היום השביעי ויקדש אותו". חז"ל אמרו שהדברים נאמרו גם לגבי שבת. ברכו במן, שהייתה כמות כפולה ביום השישי יוצא שהברכה היא תוספת. "יברכך ה' וישמרך", רש"י מפרש שהברכה היא שיהיה לך הרבה ממון. לאחר הברכה באה הקדושה: "ויקדש אותו" קדשו במן, שבשבת לא היה מן. כלומר, הברכה והקדושה הן אנטי אחת לשניה. כשיש ברכה אין קדושה ולהיפך.

מהו מקור הברכה? מן הטבע. ה' שולח את הברכה דרך המערכות הטבעיות. לדוגמה: "ישלח ה' לך את הברכה באסמך". האדם זורע חיטה ויש יבול ענק, זו ברכה. יוצא שברכה שהיא בטבע יכולה להיות הן לאדם והן לחיות ואף לצומח. יוצא שהברכה שהיא חלק מהנהגת הטבע אינה תכלית העולם, אלא הקדושה הינה התכלית והמטרה של העולם.

מניתוח זה נובע גם שהקדושה אין מטרתה להביא ברכה. אלו הם שני דברים מנוגדים. אם אדם רוצה ברכה בפרנסתו הוא צריך לבקש את הברכה במסגרת הטבע, הנהג בהם מנהג דרך ארץ שקדמה לתורה. מהתורה לא נקבל חוכמה, מדע ואף לא פרנסה ומוסר בסיסי (דרך ארץ) אלא קדושה.

מהי הקדושה? יש החושבים שרש"י סובר שקדושה הינה פרישות. רש"י על הפסוק אומר: "קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדושה. 'אשה זונה וחללה וגו' אני ה' מקדשכם' (ויקרא כא', ז'-ח') 'ולא יחלל זרעו, אני ה' מקדשו' (שם פס' טו') 'קדושים יהיו'…'אשה זונה וחללה' וגו' ".

איפה יש פה עניני עריות? בפרשת "אחרי מות". מרש"י מסתבר שאם אתה מקיים את התורה של פרשת אחרי מות ואתה נקי מעניני עריות ושאר עבירות, אתה פנוי להכנס לקדושה. יש כאן תנאי מקדים. אם אדם הוא בעל עבירה הוא אינו יכול להגיע לקדושה ומכאן מסקנה שהקדושה אינה פרישות אלא הפרישות היא תנאי לקדושה.

ראינו שהקדושה היא המפגש עם ה'. המפגש של מי שאינו קדוש עם ה' גורם למותו אולם המפגש של ה' עם האדם הקדוש אינו גורם להכחדתו של הקדוש אלא דוקא להעצמה שלו. המפגש מחזק אותו ונותן לו חיי עולם. יוצא שהקדושה היא החיים בעוצמה הגדולה ביותר. אמרו חז"ל: קדוש, חי לעולם. אין לו כליה. אמנם בשלב ביניים האדם לכאורה מאבד מעט מהחיים ע"י המנעות מעריות ומחלק מהנאות החיים ע"י הפרישות מהעברה אך הסוף הוא המפגש עם ה' שנותן חיים גדולים בהרבה.

לסיכום, ה' ברא את העולם ואת האדם כדי שהאדם יקדש את עצמו, יפגש עם ה' פנים אל פנים ויזכה בכך לערך החיים הגבוה ביותר האפשרי.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)