הרב אורי שרקי

צה"ל - המכשיר לשיבת ציון

ניסן תשע"א, פורסם בספר על צה"ל




לאחר גלות ארוכה ביותר, שבמהלכה הפסקנו להתקיים כישות פוליטית ולאומית, שבנו אל ארצנו וחזרנו ליטול חלק בין אומות העולם ולא רק כדת בין דתות העולם. מי שמשמשים מכשיר לשיבתנו הם מדינת ישראל וצבאה.

התורה רואה בהקמתה של מדינה עצמאית בארץ ישראל אחת מתרי"ג המצוות, כפי שפסק הרמב"ן. נטילת חלק בביטחונה של ישראל ובמלחמותיה, בין לצרכי הגנה מפני אויבינו ובין לצרכי מימוש ריבונותנו על אדמתנו, היא חלק ממצווֹת עשה, ולכן היא מחייבת את כלל עם ישראל.

זוהי אפוא זכות גדולה לעבור מן הממד האינדיבידואלי אל הממד הקולקטיבי של היהדות, המאפשר לנו לפעול כאומה.

המסורת היהודית איננה מיליטריסטית, כמובן. היא אינה רואה בכוח הנשק ערך העומד בפני עצמו, אך כיוון שאנו חיים למרבה הצער בעולם שטוף אלימות, קבעה התורה מצוות שונות המאפשרות לנו להבטיח את מקומנו בעולם הזה, ולכן קיימות גם מצוות הנוגעות למאבק מזוין.

צבא ישראל הוא היחיד בעולם השומר על חוק המוסר, שהוא חוק מחייב במדינת ישראל; הפקודות הניתנות כפופות לצו המוסרי ולכן חייל המבצע פעולה הנוגדת בעליל את צו המוסר לא יוכל להסתתר מאחורי הטיעון: "קיבלתי פקודה."

צה"ל הוא גם מקום מפגש לציבורים השונים בעם. לעתים קרובות הוא המקום שבו אנשים ממוצא שונה, מרקע חברתי שונה ומהשקפות שונות לומדים להכיר זה את זה ולכבד זה את זה. אפשר לומר כי לצה"ל תרומה חשובה ביותר לתהליך מיזוג הגלויות. בכך גאוותנו ובכך שמחתנו, במיוחד ביודענו כי ישראל איננה ככל המדינות אלא שיש לה גם ייעוד אוניברסלי – לקדם את השלום העולמי ואת דעת ה' בעולם.

לי אישית היה הכבוד לשרת בחיל התותחנים ולקחתי אפוא חלק בשמירה על ביטחונה של ישראל. את עיקר שירותי עשיתי כאיש מילואים כך שניתנה לי האפשרות לחוות חוויה מיוחדת במינה זו. כמו רבים מבעלי המשפחות בישראל, במקום לראות את היציאה למילואים כנטל, אנו רואים בה לרוב הזדמנות טובה לשוב ולפגוש, ולו לשבועות מספר, ישראלים אחרים שלא היה מזדמן לנו להכירם לו היה כל אחד מאתנו נשאר בחוגו הסגור.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)