הרב אורי שרקי

קרח - נגע המחלוקת

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרשתנו פרשת קרח דנה באחד הנגעים העתיקים ביותר של עם ישראל - והוא נגע המחלוקת. רש"י אומר בתחילת פרושו לפרשתנו, "פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא" (רש"י במדבר טז א), ומרגלא בפומיהו דאינשיה - בני אדם רגילים לומר, שיש כמין הלצה, גנוזה בדברי רש"י: מדוע פרשה זו יפה נדרשת? כי בכל דור ודור יש מה לדרוש, כי בכל דור ודור יש לצערנו, מחלוקות בעם ישראל, והתורה כיוונה בסיפור הזה ללמדנו את "הלכות מחלוקת". כיצד מחלוקת פורצת? כיצד אפשר למנוע אותה? ואח"כ ניתנה גם מצוה של "ולא יהיה כקרח וכעדתו" (במדבר יז ה), שמכאן למדנו שיש איסור מן התורה להחזיק במחלוקת.

בפרשתנו מופיעים שלשה סוגים של בעלי מחלוקת, שהמוטיבציה שלהם שונה לגמרי. קרח בא עם כוונה להיות כהן גדול במקום אהרון, ולהיות מלך במקום משה. ואילו דתן ואבירם הלא הם קבוצה שניה, שהם אנשים רעים - עסקנים רשעים, שכל ענינם אינו אלא לעשות צרות כפי שיש בכל חברה נורמלית. כפי שאומר המהר"ל מפרג, כל מקום שבו יש משה ואהרון, מוכרח להיות כנגדם דתן ואבירם (גבורות ה' פה). לעומת זה מופיעה גם קבוצה שלישית, והם ה"מאתים וחמישים איש מקריבי הקטורת". האנשים האלה, כפי שמופיע לפנינו בתורה, הם אנשים תמימים, שאינם חפצים בשלטון, ואינם חפצים במחלוקת, אלא כל ענינם הוא החפץ והתשוקה הגדולה להקריב קטורת לפני ולפנים, וחורה להם מאד שהאדם הפשוט מישראל, המלא יראת שמים, מנוע מלהקריב את הקטורת הזאת.

כל אחת משלש הקבוצות האלו, אינה יכולה להיכנס למחלוקת לבדה. הלא אם יבוא קרח, שהוא אדם נכבד עם השגה עליונה, בעל רוח הקודש לפי חז"ל (תנחומא), הרי לא ייתכן שקרח יבוא ויאמר סתם ככה 'הרי אני רוצה להיות במקום משה ואהרון', מי ישמע לו? גם הדבר הזה - לא לפי כבודו. כמו כן גם דתן ואבירם לבדם - כולם מכירים את דתן ואבירם. דתן ואבירם הם אנשים בעלי מחלוקת ורעים, מי ישמע להם? כמו כן ה"מאתים וחמישים איש", הם אנשים תמימים שאין להם תעוזה מכח עצמם, מצד עצמם, לבוא ולדרוש את הזכות ולהקטיר את הקטרות, לפני ולפנים. רק כאשר מצרפים את כל הגורמים האלו ביחד, ישנה האפשרות לחלוק על משה ועל אהרון.

זאת כיצד? "ויקח קרח…ודתן ואבירם…ואון בן פלת…ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים" (במדבר טז א-ב), כלומר: קרח - הוא המסית את העסקנים הקטנים שהם מסיתים את ה"מאתים וחמישים איש". ומכאן והילך אנחנו לומדים כיצד לעשות מחלוקת. צריך לקחת דמות רוחנית בעלת שיעור קומה - כמו קרח, ושאותה דמות רוחנית תדבר בחשאי עם קבוצה של עסקנים קטנים ורשעים שהם ינצלו את ההמון התמים - ויגרפו אותם אחרי מגמותיו של בעל המחלוקת הראשי, וכך אפשר גם לעשות מחלוקת.

על זה אמרו חכמינו: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות פ"ד מש' כ"א). כנגד שלושת הקבוצות האלה: התאוה היא תאוותם של מאתים וחמישים האיש החפצים להקטיר את הקטורת. לפני ולפנים. תאוה רוחנית גבוהה, שעליה אומרת התורה שהם היו 'חטאים בנפשותם' (במדבר יז ג), מצד תאוות הנפש. והקנאה הלא קנאתם הרעה של דתן ואבירם, ואילו רדיפת הכבוד היא רדיפתו של קרח. רק כשמצרפים את שלושת הגורמים האלו ביחד הרי שמתקיים ש'הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם' ומכאן הזהירות הגדולה שלא להיטמא בשלושת המידות האלה, כדי שנוכל לקיים בשלמות ובטהרת הלב את המצוה של "ולא יהיה כקרח וכעדתו".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)