הרב אורי שרקי

חוקת - ממדבר לארץ ישראל

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשתנו פרשת חקת אנחנו עוברים למהלך חדש בחייו של עם ישראל במדבר. עד עתה, התעסקנו בשאלות הנוגעות הן לבעיותיו של הפרט והן לבעיותיו של עם ישראל כשהוא מסוגר עם עצמו. בפרשת חקת והילך, אחרי שפטרנו את כל הבעיות הפנימיות של האומה, מכאן והילך אנחנו נפגשים עם אומות העולם, בפרשיות חקת ובלק.

אלא שכאן יש הבחנה מאד מעניינת. התורה מלמדת אותנו, שההתמודדות עם אומות העולם מתחילה ראשית כל במישור הפוליטי מדיני - כלומר המלחמות. רק אחרי שעם ישראל תופס את מקומו המדיני - את מקומו בין העמים, הרי שמכאן והילך הוא יכול גם להתמודד בהתמודדות רוחנית בפרשת בלק.

בפרשתנו אם כן בפרשת חקת, לראשונה עם ישראל מתחיל את מלחמותיו, לקראת היציאה מן הגלות. במהלך היציאה שלו עליו, לעבור דרך כמה עמים. ראשית כל דרך אדום. ועל זה אומרת התורה: "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום: כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו" (במדבר כ יד), ומשה מבקש רשיון לעבור דרך אדום. כאן הביטוי של התורה הוא "וישלח משה". יותר מאוחר אחרי מספר מלחמות, כשמתקרבים לארץ ישראל נאמר בתורה" "וישלח ישראל מלאכים אל סיחן" (במדבר כא כא). מי הוא אותו ישראל ששלח מלאכים אל סיחון? הלא הוא משה כפי שנאמר במפורש בהפטרה שלנו. אומר על זה רש"י (שם): "הכתובים הללו צריכים זה לזה זה נועל וזה פותח שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל", ע"כ דברי רש"י מתוך מדרש תנחומא.

אם כן מתברר, שהנשיא הוא כל הדור כולו. אם כך עדיין נשאלת השאלה מדוע בפגישה עם מלך אדום נאמר "וישלח משה" דוקא, ואילו בפגישה עם סיחון נאמר "וישלח ישראל". אלא שהמדרגה הכללית של קדושת הכלל כולו, ההתאחדות לאומה, המבטלת את ערכו של המנהיג הפרטי, המדרגה הזו מתגלית דוקא בהתקרבות לארץ ישראל, כשנפגשו עם מלך אדום, עדיין היו נתונים לגלות - משה בולט לעומת ישראל, כשמתקרבים לארץ ישראל - עם ישראל דוקא הוא בולט לעומת משה. זו היא מדרגה חדשה של הנהגה, שבה צריך להתחשב כבר עם הכלל כולו.

לכן גם התורה מספרת לנו שלקראת ההתקרבות לארץ ישראל, מתים המנהיגים של תקופת הגלות. מרים תחילה, אחרי זה אהרון, ואח"כ משה מתבשר במותו. האופן שבו משה מסתלק וכן אהרון מסתלק, הוא ע"י חטא "מי מריבה". בחטא "מי מריבה", שכתבו עליו המפרשים הרבה דברים בלי לפתור לגמרי את בעיית הפשט, נאמר ברש"י (כ יא), שחטאו של משה היא שבמקום לדבר אל הסלע, הוא הכה את הסלע. וכאן נשאלת השאלה: מה כל כך חמור בחטא הזה? לדבר במקום להכות? אלא ששני אופנים יש, איך להנהיג את האומה. יש לפעמים שצריך להנהיג ע"י המטה - ע"י מכות, ע"י רודנות. זו הנהגה שהיא מתאימה לעם של עבדים שרק עתה יצאו לחרות. עבדים עם כל הקלקולים של העבדות, שצריך להנהיג אותם ביד קשה, ע"י דמות כמו משה, שעליה נאמר: "פני משה כפני חמה" (ספרי בלק קמ) - אותה דמות שתובעת את כל האור לעצמה, כי אי אפשר עדיין לסמוך על העם. לעומתה, כשנכנסים לארץ ישראל, יש צורך בדמות אחרת, בדמות של יהושע בן נון, שמבין את מעלת הדור ועליו נאמר: "פני יהושע כפני לבנה" (שם) - הלבנה אמנם מאירה בשמים, היא מולכת על גרמי השמים, אבל נותנת גם מקום לכוכבים. זאת היא מעלתו המיוחדת של המנהיג של ארץ ישראל המכיר את ערכו של הדור שאותו הוא מנהיג ואינו מזלזל בו. רק הוא יכול להנהיג את האומה בשיבתה לארצה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)