הרב אורי שרקי

בלק - ההתמודדות הרוחנית של ישראל עם העמים

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשתנו פרשת בלק, מבררת לנו התורה את ההתמודדות שיש לעם ישראל עם העמים, בפאן הרוחני של התמודדות הזו. לעומת פרשת חוקת, שבה למדנו על ההתמודדות במישור הפוליטי. אחרי שהבעיות הפוליטיות נפתרות, אז מתגלה רובד אחר של היחסים בין ישראל לעמים - הלא הוא הרובד הרוחני.

במאבק הרוחני בין ישראל לעמים, מופיע במיוחד, תחרות על הסגולה. בלעם - נביא אומות העולם, מקנא במעלתם המיוחדת של ישראל. על כן חפץ לבלע את העם כולו, וכך דרשו דורשי רשומות את שמו: בלעם - בולע עם. לא תמיד השנאה כלפי עם ישראל נובעת מזלזול בעם ישראל, יש לפעמים שהאנטישמיות באמת נובעת משיקולים קטנוניים. בטענות שהיהודים גנבים, או שהיהודים הם רעים וכד'. אבל השנאה היותר עמוקה היא זו שנובעת דוקא מהכרת ערכו המיוחד של עם ישראל. הקנאה העצומה הנולדת בליבם של אומות העולם למראה אותה המעלה. זאת היא מדרגתם של אנשים מהסוג של בלעם הנביא ועוד מספר אנשים במהלך ההיסטוריה.

בעת החדשה היתה אישיות שדמתה לאותו בלעם, והוא הפילוסוף הגרמני ניטשה, שבספריו מביע התפעלות והערכה עצומה כלפי האומה היהודית, ויחד עם זה הוא מלא ברמזים אנטישמיים, שנובעים דוקא מהערכתו את האומה היהודית. דוקא מתוך שהוא מכיר שהוא גרמני בנפשו ואינו יכול להזדהות עם עם-ישראל, דוקא מתוך כך הוא שונא את האומה הזאת. אלא שדוקא העדויות האלו מצד אנשים מהסוג של בלעם בעת העתיקה, או של ניטשה בעת החדשה, הם בעלי ערך מיוחד. דוקא דרכם אנחנו יכולים ללמוד מי אנחנו? כותב אותו רשע ניטשה, שא-להי ישראל - עתיק היומין, עומד לשוב אל עולמו ואל עמו, וכולנו נשמח בשמחתו. יחד עם זה הרי הוא מצטער על אובדנה של התרבות האירופאית הבאה בעטיה של שיבת א-להי ישראל על עמו.

וכאן יש להתפלא, וכי אנחנו זקוקים לעדות מבחוץ כדי לדעת מי אנחנו?! אלא שכבר אמרו חכמים: "אין בעל הנס מכיר בנסו" (נדה לא.), מי שחווה חוויה מסוימת איננו יכול לתפוס את מלוא משמעותה, דוקא העומד מבחוץ הוא יכול להבין את גודלה של התופעה. לכן אמרו חכמים שמבחינה מסוימת בלעם גדול ממשה (ספרי, וזאת הברכה שנז) שהרי אמר הכתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד י), בישראל לא קם אבל באומות קם. יש לברר את הביטוי הזה. משמעותו הפשוטה של הביטוי היא כזאת. שמה שמשה הוא לעם ישראל - כלומר תמצית האומה הישראלית, שקול משה כנגד כל ישראל (ילקוט שמעוני שמות פרק טו המשך סימן רמא), כך אותה הפונקציה ממלא בלעם לאומות העולם הוא התמצית של כל הרוחניות המצויה אצל אומות העולם, כשהיא באה להתמודד עם ישראל (מהר"ל, ספר נצח ישראל עמוד רג/ב), לכן משה הוא לישראל מה שבלעם הוא לאומות העולם. ודוקא מתוך העדות החיצונית הזאת, אנחנו יכולים ללמוד מי אנחנו ומה מעלתנו.

כהמשך לרשעותו של בלעם ולרשעותו של ניטשה, נמצאה בעת הקרובה ממש אלינו, דמות נוספת - הצורר הגרמני בימי השואה. שנשאל על ידי המושל הצבאי של העיר דנציג ראושלינג, בספרו "היטלר אמר לי", נשאל מדוע אתה שונא את עם ישראל? וכאן יש לנו עדות ישירה שאותו צורר ענה לו: "אי אפשר שיהיו שני עמי סגולה, ולכן זה או אני או הם". דוקא על ידי עומק הרשע, אנחנו מבררים את עומק הקדושה ומבררים את מעלתו של עם ישראל.

מעניין לציין שהברור הזה ארע לראשונה בהיסטוריה במקום גאוגרפי מיוחד, "בערבות מואב מעבר לירדן ירחו" (במדבר כב א). דוקא בבקעת ירחו, משני צדדיו של נהר הירדן, שם מקום הברור של ההבחנה בין ישראל לעמים, ומעלתם המיוחדת של ישראל. לא בכדי האומות חפצים להאחז דוקא בנקודה זו במלחמתם בסגולת ישראל. אבל לא יעלה בידם שהלא כבר הבטיחנו הנביא שיהפוך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה. (דברים כג ו, עזרא יג ב) כשם שאז נהפכה קללתנו לברכה, כך ביום הזה על ירדן ירחו תהפך קללתנו לברכה, לרווחה, לשלום ולשמחה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)