הרב אורי שרקי

נשא - פרשת נזיר

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרשת נזיר

ו,א וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ו,ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר, לה'.

נזירות זה מצב מוזר שבו אדם בדיבורו קובע לו איסורים שלא היו לו קודם. הדבר דומה לנדר ושבועה שבהם אדם יכול לבנות לו ציווים ואיסורים אישיים ולעשות לו דת אישית.

המדובר באדם שרוצה להגיע לדרגת כהן גדול. לא מספיקה לו דרגתו שאליה הגיע בעזרת כלל המצוות. מצב הנזיר דומה למצבו של הכהן הגדול. הנזיר אסור בשתית יין ואף הכהן הגדול שנמצא במקדש ועשוי תמיד לעבוד עבודה- אסור לו לשתות יין ( מובן שלא באותו אופן של האיסור של נזיר אך בכל זאת דומה). בנוסף, הנזיר אסור להטמא למת כמו הכהן הגדול. השיער של הנזיר מגודל, זה דוקא הפוך מהכהן הגדול . בסיום נזירותו והשיג את מה שרצה להשיג, הוא מגלח את ראשו ומשלים בכך את הדמיון .

הנזיר רוצה גם לחזור למצב שלפני חטא אדם הראשון. לא היה מות, לא היה יין - עץ הדעת היה גפן ולפני החטא האדם לא אכל ממנו. בנוסף, לא הייתה תרבות ולכן עדיין אין אופנה של תספורת.

מה ההבדל בין נזירות לבין נדר? נדר זה הטלת איסור על חפץ. אני נודר לא לאכול את הבננה הזאת. הבננה נהפכה לחפץ של איסור. בשבועה אדם אוסר על עצמו ביצוע פעולה. אני נשבע שלא אשיר במשך שבוע. האדם אסור בשירה אך אין כאן חפץ של איסור. אצל נזיר הוא אוסר דברים בגופו. חז"ל אמרו שמקרה זה הוא של האדם – גברא שהפך עצמו לחפץ של קדושה.

מהם דיני הנזיר?

ו,ג מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל-מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. ו,ד כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא יֹאכֵל. ו,ה כָּל-יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא-יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ: עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר-יַזִּיר לה', קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ. ו,ו כָּל-יְמֵי הַזִּירוֹ, לה', עַל-נֶפֶשׁ מֵת, לֹא יָבֹא. ו,ז לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ--לֹא-יִטַּמָּא לָהֶם, בְּמֹתָם: כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו, עַל-רֹאשׁוֹ. ו,ח כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לה'.

מה קורא אם הוא נטמא?

ו,ט וְכִי-יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם, וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ--וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ. ו,י וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ שְׁנֵי, בְּנֵי יוֹנָה: אֶל-הַכֹּהֵן--אֶל-פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד. ו,יא וְעָשָׂה הַכֹּהֵן, אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו, מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל-הַנָּפֶשׁ; וְקִדַּשׁ אֶת-רֹאשׁוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא. ו,יב וְהִזִּיר לה' אֶת-יְמֵי נִזְרוֹ, וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם; וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ, כִּי טָמֵא נִזְרוֹ.

מדוע הוא מקבל עונש על זה שנטמא? במה הוא אשם?

זה שהוא נטמא מעיד אולי על חוסר זהירות. אולי לא היה ראוי כלל להיות נזיר?! אם עכשיו שנטמא הוא צריך לחזור על הנזירות אולי הוא מתחרט מעיקר הנדר של הנזירות. ואם הוא מתחרט על עיקר נזירותו הנזירות מבוטלת למפרע ואז יוצא שהאשם שהוא מביא הופך לספק חולין כי אולי עכשיו הוא מצטער על נזירותו. ולכן היו כהנים שלא רצו לאכול אשם נזיר טמא.

שמעון הצדיק היה כהן גדול וסיפר שרק פעם אחת אכל אשם נזיר טמא. המדובר בבחור עם תלתלים יפים ושמעון שאל אותו למה נדר נזירות. תשובתו הייתה שראה את פניו בנחל ויצרו ניסה לפתות אותו לדבר איסור תוך ניצול יופי שערו. הוא הגיב ליצר הרע: אתה רוצה לטרדני מן העולם הבא בגלל השער הגשמי שיעלם לאחר המות? אני נשבע שאקריב את השיער לה' ונדר נזירות שבסיומה מגלחים את הראש והשיער נשרף באש הבישול של האשם. נשקו שמעון במצחו ואמר לו הלואי שירבו נודרי נזירות כמוך. היות והוא ראה שהמניע של נזירותו של אותו איש היה טהור אין חשש שהוא מתחרט על נזירותו ולכן אם בטעות נטמא ניתן לאכול את כבש האשם שלו בלי חשש.

במיתולוגיה היונית ידוע הסיפור הדומה על נרקיס. באוניברסיטאות משתמשים בסיפורים דומים כגון אלו להצביע על השפעות מתרבות לתרבות. האמת היא שחז"ל השתמשו לעיתים בסיפורי התרבויות האחרות אך זאת כדי להדגיש את ההבדל בין התרבויות. גם במקרה זה אצל היונים נרקיס נכנע ליצר הרע ואצל חכמי התלמוד הם הביאו סיפור דומה כדי להדגיש את יכולת ההתגברות של האדם.

איך מסתיימת הנזירות?

ו,יג וְזֹאת תּוֹרַת, הַנָּזִיר: בְּיוֹם, מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, יָבִיא אֹתוֹ, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ו,יד וְהִקְרִיב אֶת-קָרְבָּנוֹ לַה' כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד, לְעֹלָה, וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת-שְׁנָתָהּ תְּמִימָה, לְחַטָּאת; וְאַיִל-אֶחָד תָּמִים, לִשְׁלָמִים. ו,טו וְסַל מַצּוֹת, סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וּמִנְחָתָם, וְנִסְכֵּיהֶם. ו,טז וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן, לִפְנֵי ה'; וְעָשָׂה אֶת-חַטָּאתוֹ, וְאֶת-עֹלָתוֹ. ו,יז וְאֶת-הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים, לה', עַל, סַל הַמַּצּוֹת; וְעָשָׂה, הַכֹּהֵן, אֶת-מִנְחָתוֹ, וְאֶת-נִסְכּוֹ. ו,יח וְגִלַּח הַנָּזִיר, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד--אֶת-רֹאשׁ נִזְרוֹ; וְלָקַח, אֶת-שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ, וְנָתַן עַל-הָאֵשׁ, אֲשֶׁר-תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. ו,יט וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת-הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה, מִן-הָאַיִל, וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן-הַסַּל, וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד; וְנָתַן עַל-כַּפֵּי הַנָּזִיר, אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת-נִזְרוֹ. ו,כ וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה, לִפְנֵי ה'--קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן, עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה; וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר, יָיִן. ו,כא זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר, אֲשֶׁר יִדֹּר, קָרְבָּנוֹ לה' עַל-נִזְרוֹ, מִלְּבַד אֲשֶׁר-תַּשִּׂיג יָדוֹ; כְּפִי נִדְרוֹ, אֲשֶׁר יִדֹּר--כֵּן יַעֲשֶׂה, עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ.

יש דמיון בין קרבן הנזיר לקרבנות המילואים של המשכן. יש כאן מצב שבו הנזיר מילא את משאלתו להיות בדרגת הכהן הגדול. בסיום הנזיר מצווה לשתות יין – זה מחזיר אותו לחיבור עם הצד הגשמי של החיים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)