הרב אורי שרקי

שבועות - קרבנות וביכורים

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




(במדבר כח כו) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה'-בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם: מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.

חג זה נקרא חג השבועות, זה יום סיום ספירת 7 שבועות ולכן הפסוק מכנה את היום: בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם. מה קרה ביום הביכורים, מעמד הר סיני ומתן תורה. מדוע לא כתוב בכל התנ"ך מהו מועד מתן תורה? המהר"ל אומר שאין מה לחגוג באותו יום כי קבלת התורה היתה בכפיה ואין מה לשמוח על כך אלא שבנושא הביכורים יש שמחה ולכן החג מוזכר כיום הביכורים.

מהם הביכורים? האדם מביא את הפרי הראשון. השאלה היא מי החשוב, אני או הזולת. מי שמחשיב יותר את הזולת אז למרות שהוא עבד קשה עד שיצא פרי ראשון והוא שמח בפרי הזה מאוד, הוא מביא את הראשית לה'.

האיזכור הראשון לביכורים היה במעשה קין והבל. קין הביא מפרי האדמה ולא נאמר מהמובחר או מהראשית, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. את המובחר והבכור. אצל הבל זה היה טבעי כי הוא היה הבן השני ולכן היה לו תמיד הטבע של להחשיב את הזולת יותר מאשר את עצמו אך אצלינו הדבר שונה ודורש התגברות על יצר הרכושנות האישי וה' מבקש את ההתגברות הזו על היצר. ה' נותן את תורתו למי שמסוגל להביא ביכורים כי מצד ה' מתן תורה זה מצב שבו ה' נותן את היקר והמובחר שלו לאדם. זה בדיוק מצב של הבאת ביכורים מצד ה' כך שכאשר ה' מכנה את היום כיום הביכורים זה גם יום מתן תורה מצד ה'.

עיון ברשימת קרבנות החג מעלה נושא מעניין ביותר:

(כז) וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לה'-פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם, אַיִל אֶחָד; שִׁבְעָה כְבָשִׂים, בְּנֵי שָׁנָה. (כח) וּמִנְחָתָם--סֹלֶת, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, לַפָּר הָאֶחָד, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, לָאַיִל הָאֶחָד. (כט) עִשָּׂרוֹן, עִשָּׂרוֹן, לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד--לְשִׁבְעַת, הַכְּבָשִׂים. (ל) שְׂעִיר עִזִּים, אֶחָד, לְכַפֵּר, עֲלֵיכֶם. (לא) מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתוֹ--תַּעֲשׂוּ; תְּמִימִם יִהְיוּ-לָכֶם, וְנִסְכֵּיהֶם.

כתוב כאן כי קרבן חג השבועות הוא כמו ראש חודש. הדבר סותר את האמור בפרשת "אמור". בפרשת אמור נזכרו רק קרבנות חג השבועות והם שונים ממה שכתוב כאן. בפרשת אמור נכתב שמביאים 7 כבשים, פר אחד, 2 אילים ושני כבשים לשלמים. גם הסדר שונה כי מתחילים וסוגרים בכבשים כלומר, מלמטה למעלה. גם מספר האילים והפרים שונה בשני המקומות. דבר תמוה נוסף הוא שיש פה שני כבשים כקרבן שלמים המובאים כקרבן ציבור ולא כקרבן יחיד כפי שהשלמים מובאים בכל שאר השנה.

הדבר נוגע למחלוקת של ר' אליעזר ור' יהושע אם החג הוא לה' או לכם. בחלק מהחגים כתוב – "לכם" ובחלק כתוב "לה'". ר' אליעזר סובר שכל אדם צריך לבחור או חג לאדם או לה'. הכוונה היא שלפני כניסת החג חייב האדם להחליט למה הוא מיעד את החג. אם לה' אז הוא צריך להתפלל וללמוד תורה כל החג. מותר לאכול אך רק על מנת שלא להתענות. אם האדם החליט שהחג הוא לעצמו אז הוא צריך לאכול לשתות ולשמוח כל החג. ר' יהושע אומר: "חלקהו, חציו לה' וחציו לכם". כך גם נפסק להלכה.

הגמרא אומרת שבשבועות אין מחלוקת שעושים חציו לה' וחציו לכם. מדוע? חג השבועות הוא חג אמצעי כי בו היה חיבור בין שמים וארץ בזמן מתן תורה ולכן הוא גם לה' וגם לכם.

הדבר מסביר את הסתירה בין פרשת "אמור" ל"פינחס". בפועל מביאים גם את הכתוב בפרשת "אמור" וגם את הכתוב בפרשת "פנחס". בפרשת "אמור" זה הקרבן שבא מלמטה, מהאדם ולכן מתחילים בכבשים ומסיימים בשלמים שבהם שותף האדם עם ה'. פה הקרבן הוא החלק שבא מלמעלה והוא זהה לקרבן המושלם של ראש חודש. הקרבן הכתוב בפרשת אמור הוא קרבן נפרד הבא עם 2 הלחם ובסה"כ מביאים 3 פרים, 3 אילים, 14 כבשים, 2 שעירים ושני כבשים לשלמים.

יוצא שגם על פי הקרבנות, בחג השבועות יש: פניה של ה' אל האדם, חג לכם ובנוסף פניית האדם אל ה', חג לה'.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)