הרב אורי שרקי

מה יאמרו הגוים

תשע"א




חלק גדול מהויכוח הציבורי, הן בתוך המגזר הדתי-לאומי פנימה והן בציבור הכללי, סובב מסביב לשאלת יחסם של הגוים אלינו. הדבר מתמיה לאור העובדה שבשיח הציבורי הגויים אינם באמת קיימים. כמעט ואין התייחסות רצינית אל הגויים ולדבריהם כפי שהם במציאות, אלא מצויה יותר חשיבה סטריאוטיפית ולפעמים אפילו מיתית. קיימות בעיקר שתי גישות:

האחת, רודפת אחרי כל מילה היוצאת מפיהן של אומות העולם, ומרגישה מחוייבת מוסרית ותרבותית להתאים את דעותיה למה שמקובל במערב. עמדה זו, המבטאת תחושה עמוקה של נחיתות תרבותית, הינה מנת חלקם של רבים, הן בציבור הדתי והן בציבור החילוני. התוצאה של גישה זו היא הרגשה מתמדת של אשמה תוך כדי מאמץ כפייתי להתאים את התנהגותנו לנורמות המקובלות בעולם המערבי.

השנית, רואה בכל מה שבא מהגויים איום. בעלי עמדה זו מבקרים כל הזדקקות לתרבות הכללית, ובכלל זה ללימודי החול ולמעורבות אקטיבית בהנהגת המדינה. אבל עוד יותר מכל זה, קיימת ניהיליזציה של הגוי, כאילו אין לעמדותיו ואפילו לעצם קיומו, חשיבות. הגויים אינם אלא גורם מטריד, שטוב היה אילו לא היה קיים, ובודאי שאין ליהדות מה לומר להם וללמוד מהם.

שתי העמדות האלה חוטאות בחשיבה סטראוטיפית, ובצרות אופקים.

בעלי הגישה הקוסמופוליטית מפתחים שלא מדעת סוג של גזענות מעודנת. לדידם, כל אדם בעולם הוא סוג של מערבי ליברלי למחצה לשליש או לרביע. לפי זה הערבים אמורים להגיב לפי נורמות מערביות, לקבל באהבה הזדמנויות לשלום ולרווחה כלכלית, וכל פעם שהמציאות טופחת על פני האידיליה הזאת, זו "הפתעה". בעצם, שוללת גישה זו את הלגיטימיות של הזהות הערבית לפי הפרמטרים היחודיים לה.

הגישה הדתית המסתגרת שוכחת שהעניין הראשי של הקדוש ברוך הוא בעולמו הוא: "מה יאמרו הגויים?". בכל מצב שבו עם ישראל מתחייב לפני המקום, מהוה הטיעון "ושמעו מצרים" הגורם המכריע להצלתו, וכדברי יחזקאל: "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים". כמו כן חזון אחרית הימים הוא: ונודעתי לעיני עמים רבים וידעו כי אני ה'". ומה נוסיף עוד, והלוא המשימה הראשונה שהוטלה על אברהם אבינו היא "ונברכו בך כל משפחות האדמה".

מובן הדבר שדאגה זו לקידוש השם אינה מניחה שיעבוד לנורמות של אומות העולם, אבל כן קיימת דרישה למסר אוניברסלי אמיתי.

במשך שנות הגלות הארוכה היינו עסוקים במאבק הישרדות. בעשורים הראשונים של המדינה עסקנו במלחמת קיום. עתה הגיעה העת לפרוץ את המעגל הצר של האומה ולגשת למשימת "ספרו בגוים את כבודו". האות ניתן על ידי מסע הדה-לגיטימציה המתנהל בעולם כולו לא רק כלפי מדיניותה של ישראל אלא גם כלפי עצם זכות קיומה. אם נחדור לעומקם של דברים, מתחת לשיח הגלוי, נגלה שקיימת טענה סמויה כלפי מדינת ישראל, שיש בה גרעין של אמת, שנוכל לנסח אותה כך: "אתם היהודים, זעזעתם את כל הרגלי החשיבה של העולם הנוצרי והמוסלמי כשחזרתם אל הספירה הפוליטית. אמנם גילינו הבנה כלפיכם בעקבות מה שסבלתם בשואה, אבל הזמן עובר ואנו מצפים מכם לבוא עם מסר יחודי שיוסיף משהו מהותי בתרבות האנושית. והנה, אינכם אומרים דבר, אין תורה שיוצאת מציון ודבר ה' מירושלים. אתם מצדיקים את קיומכם במונחים השאולים מאירופה ואמריקה. אין זאת אלא שרימיתם אותנו ואינכם ממשיכים את הזהות העברית המפוארת של התנ"ך. החזירו את הארץ, היא לא שלכם!" הגיעה העת שנדע לדבר אל אומות העולם, שנודיע להם את דבר ה', ונראה את עצמנו כפי שאנו באמת, השופטים את העמים לפי קריטריוני התרבות הנבואית. מובן הדבר, שעליית מדריגה שכזאת לא תבוא ללא התעננינות אמיתית בנעשה בעולם ובדעות המנשבות בקרבו.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)