הרב אורי שרקי

ואתחנן - תורה ארץ ישראלית

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בשבוע שעבר החילונו לקרוא בבית הכנסת את ספר דברים, הנקרא גם, בפי חז"ל בשם: משנה תורה. הכוונה בביטוי 'משנה תורה' הוא לומר, שכל מה שנאמר כעת אינו אלא חזרה על מה שנאמר עד עכשיו. 'אינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה' כפי שאומרים התוספות בתחילת מסכת גטין (דף ב. ד"ה 'המביא גט'). אם כן נשאלת השאלה מה הצורך לחזור על מה שכבר נאמר למעלה? בשביל מה לשנות את התורה בנוסח מחודש?

אלא שכאן יש לנו רמז ברור. התורה צריכה להיכתב מחדש, בסדר חדש, לקראת הכניסה לארץ ישראל. כל זמן שלא הגענו אל שעריה של ארץ ישראל, התורה ניתנת ללא הסדר האמיתי שלה, בחסרון המוקדם והמאוחר. עד כדי כך, שאחד מן הַתַּנָאִים - ר' יהודה, לא היה דורש את 'מידת הסמוכין' אלא בספר משנה תורה בלבד (ברכות כא:). כלומר, אין אנחנו רשאים ללמוד הלכות מסמיכותם של פסוקים שונים זה לזה, אלא בספר משנה תורה בלבד. לומר: שכאן התורה מסודרת לפי סדרה האמיתי, בתור החוקה המדינית של האומה הישראלית בארצה. מה שאין כן לפני כן, התורה מופיעה בתור מכלול של מצוות דתיות ללא קשר אורגני חברתי ביניהן.

לכן גם בפרשתנו מדגישה התורה, שכל המצוות כולן לא נתנו מלכתחילה אלא על מנת להתקיים בארץ ישראל בלבד. כפי שאומר משה רבינו במפורש: 'ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' א-להי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה' (דברים ד' ה'). כלומר, דווקא בארץ ישראל יש מקום לקיום המצוות, ומה שהתורה ציוותה להמשיך ולקיים את המצוות גם בחוצה לארץ, אין זה אלא כדי לשמש ציונים לאומה, על מנת שלא תשכח את אורחותיה המקודשים כשתשוב לארצה ותוכל לקימן (ספרי עקב פר' מג). אפשר לומר שקיום המצוות בחוצה לארץ, דומה למעין קבוצה של אסקימואים שגלתה לסהרה, וממשיכה לעשות סקי. הדבר הזה הוא טוב במידה וכוונתם לשוב ביום מן הימים אל הקוטב הצפוני. כמו כן גם המצוות בחוצה לארץ הן אינן במקומן הטבעי, אבל יש להם משמעות בתור ציפייה לשיבת ציון.

גם בפרשתנו מופיעה הדינמיקה ההסטורית המיוחדת, השומרת על עם ישראל ועל נצח ישראל. הרי ישנה סכנה בכניסה לארץ, שמא האדם יתמזג יותר מידי עם הטבע, יתרגל יותר מידי לחיי חומריות וישכח את ה' א-להיו המוציא אותו מארץ מצרים. כפי שאומרת לנו התורה בפרשתנו: 'כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל' (שם ד כה), אז היה צריך בודאי שיימצא איזה שהוא פתרון לבעיה הזאת. אומרת לנו התורה: 'העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכן ימים עליה' (שם שם כו) כלומר התורה הבטיחה לנו שלעולם היא לא תיתן לנו להשחית את דרכנו יתר על המידה. כי אם באמת היינו מתישנים בארץ והיינו מאריכים ימים עליה, התורה אומרת 'כי השמד תשמדון' (שם שם כה), לכן על מנת להציל אותנו מכך, אומרת התורה: 'והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר' (שם שם כז). כלומר הגלות היא וסת הביטחון הנותן לנו בטחון שהארץ לא תשחית אותנו לעולם (מהר"ל, נצח ישראל). ולכן מתוך בטחון שלם בקב"ה אנחנו יכולים להיכנס לארץ ישראל.

כמובן הכניסה לארץ ישראל נותנת אופי חדש למצוות, ועשרת הדברות ניתנות מחדש ביישום מעשי. במקום לדבר על ידיעה מטאפיזית של "צריך לשמור את השבת משום ש-'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'" (שמות כ יא), התורה נותנת כבר טעם סוציאלי 'למען ינוח עבדך ואמתך כמוך' (דברים ה יד). נותנת גם טעם הסטורי: 'וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים' (שם שם טו). כמו כן מזכירה גם את טובת העולם הזה בכיבוד אב ואם: 'ולמען ייטב לך' (שם שם טז) ולא רק את טובת העולם הבא 'למען יאריכן ימיך', זאת היא תורה ארץ ישראל המחוברת גם אל הארציות הממשית הפוליטית הסוציאלית וההסטורית.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)