הרב אורי שרקי
ואתחנן - עשרת הדברות
אב תשע"א
הדברות שבפרשת יתרו עניינן להודיע שהמוציא אותנו ממצרים הוא בעצמו מי שברא את העולם (ע"פ הסמ"ג, ועי' עולת-ראיה ח"א עמ' שלז). משום כך הוזכר הטעם של מצוות השבת שבו הושלמה בריאת העולם, שהוא תוכן אוניברסלי הנוגע לכל באי עולם. משום כך נאמר בלשון "זכור" כי כל באי עולם צפויים לזכור את מעשה הבריאה. לעומת זאת בפרשת ואתחנן נכנסים אנו אל הקודש פנימה, במה שנוגע לגורלו הייחודי של עם ישראל, שהוא העם שיצא ממצרים, והוא מחוייב בשמירת השבת הלכה למעשה "שמור את יום השבת", זכר לביטול העבדות, וזה שייך לישראל דווקא. בזמן מתן תורה, יכול היה העם לצפות להמשך הופעת הקודש דווקא בבית המקדש בלבד, ומשום כך באו מיד אחרי הדיבור מצוות הנוגעות למקדש ולמזבח. בפרשתנו, מדובר בעם שכבר הספיק להזדכך הרבה במדבר, ורואה את התגלות ה' בכל דרכי החיים של ארץ ישראל: "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם... למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון".