הרב אורי שרקי

ראה - קרבן בכור

אב תשע"א




הבכור המעשר והפסח קדשים קלים, ושלושתם מופיעים בפרשתנו. אלמלא נאמר במפורש בפרשת שלח שהבכור נאכל לכהנים, היינו מבינים מפשוטו של מקרא בפרשה שהוא נאכל על ידי הבעלים. אך אפשר ליישב שמדובר בבהמת בכור של כהן, אף שלא פירש הכתוב. אך עדיין יש להבין מדוע דברה התורה על בכור הנאכל לבעלים כהן? נראה שכוונת התורה להבליט את צד הדמיון שבין הבכור למעשר ופסח, שבשלושתם האדם אוכל בעצמו את מה שהוא מפריש, בתנאים של קדושה וטהרה, בירושלים. לכאורה הדבר תמוה: אם כבר האדם מפריש מרכושו, מדוע הוא שומר אותו לעצמו, וכי לא היה יותר עילוי בכך שהוא נותנו לזולתו? אלא שיש כאן נקודה חינוכית מופלאה: אדם לומד שהקדושה אינה מצויה רק במקום רחוק ממנו, אצל הכהן, אצל עובדי המקדש. אדרבה יש לכל אדם משימה נוספת על הקדושה הרגילה, המושגת על ידי הנתינה לזולת, והיא הקדושה שבין האדם לעצמו, המושגת על ידי כך שהוא נדרש לעלות אל ירושלים ואל המקדש, כדי להעלות את כל תוכני חייו אל הקודש, לחבר את החולין אל הקודש. זוהי מדרגתה המיוחדת של ירושלים, המתגלה דווקא בספר דברים, אחרי ארבעים שנות התקדשות במדבר, לקראת הכניסה אל ארץ ישראל וקדושתה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)