הרב אורי שרקי

נצבים - המפגש עם הא-להים דרך החיים

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשת ניצבים מופיע כמין סיכום של כל התורה כולה: 'העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך' (דברים ל' יט). פשוטם של דברים, באמת נראה מוקשה. וכי יש צורך בחכמה א-להית כל כך עליונה, בהתגלות תורה מן השמים, כדי שנדע שאם החיים והמוות נתתי לפניך יש לבחור בחיים ולא במוות?! הרי הדבר הזה הוא טריביאלי לחלוטין, ולא עוד אלא שהנימוק הוא 'למען תחיה'?! הדבר נראה עוד יותר טריביאלי, הרי כאשר אנחנו בוחרים בחיים זה למען שנחיה.

אלא שכאן גנוזה השקפת עולם רבה מאד ועמוקה מאד, הבאה להתמודד עם השקפות אחרות. בעצם אצל כל הדעות שמחוץ לתורה, אבל במיוחד אצל המיסטיקאים שבכל האומות, אבל במידה ידועה גם אצל כל בעלי הדתות ובכל הפילוסופיות, ישנה הנחה כזאת: שהמפגש עם הא-להים נעשה מחוץ לעולם הזה. שיש לאדם כביכול למות במידה ידועה, או במידה רבה, על מנת להיפגש עם הנצח. במובן הזה - חיי העולם הזה נראים כמו 'בית כלא'. וכל דת וכל מיסטיקה וכל פילוסופיה עם מסקנותיה הפחות או יותר קיצוניות בנושא הזה. לכן, מקום היה לחשוב שעל מנת לדעת את ה', בסופו של דבר יש לו לאדם לבחור במוות. כי הרי 'החיים והמוות נתתי לפניך', ואם אתה הולך לפי ההגיון המיסטי המצוי, הרי בוודאי שתבחר במוות על מנת להכיר אותי.

אלא שהתורה חדשה כאן חידוש גדול. שאפשר לדעת את הקב"ה גם דרך החיים. ולא עוד, אלא שדרך זו עדיפה בעיני הא-לה ועליה נאמר: 'ובחרת בחיים'. מגמה זו מופיעה בעצם במספר מקומות בתורה, בצורה די גלויה. למשל עלייתו הגדולה של אברהם אבינו יחד עם יצחק בנו - לעקידת יצחק, הנחשבת לאחת הפסגות של חייהם של אבותינו. נאמר בה: 'שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער, נלכה עד כה ונשתחוה' (בראשית כ"ב ה). אם הפסוק היה מסתיים שם, יכולנו לומר אם כן, תכלית העליה של האדם - זה ההשתחוויה, ההתבטלות לפני המקום ב"ה. אלא שאברהם הוסיף ברוח קדשו 'ונשובה אליכם' (שם). וכמו כן גם הפסוק המסיים את העקידה הוא 'וישב אברהם אל נעריו' (שם שם יט). מכאן אנחנו רואים שמגמת התורה היא, שכל העליות הנאדרות בקודש, כל ההשגות העליונות וההתעלות אל הקודש, עניינם להביא בסופו של דבר את הקדושה אל העולם הזה התחתון ולהחיות אותו.

כמו כן גם בסולמו של יעקב אבינו. 'ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי א-להים עלים' (בראשית כ"ח יב). כל מיסטיקאי היה מסיים שם את הפסוק. מוסיפה התורה 'וירדים בו' (שם). התכלית של העלייה היא להוריד את השמים אל הארץ ולא להפך.

וכמו כן ראינו בפרשת ואתחנן, שאבותינו אמרו למשה רבינו, 'הן הראנו ה' א-להינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש, היום הזה ראינו כי ידבר א-להים את האדם וחי: ועתה למה נמות?' (דברים ה' כא-כב). מכאן יש לדייק: שעד אז הם סברו שכדי לדבר עם א-להים כביכול צריך למות. אבל היום ראינו 'כי ידבר א-להים את האדם וחי'. אם כן כבר אין צורך למות.

ועל זה אומרת לנו התורה בפרשתנו: 'החיים והמות נתתי לפניך' אבל אני חפץ שתבחר בחיים. כמו כן גם האינטואיציה הבסיסית של בעלי תשובה - של האדם החוזר בתשובה בחודש אלול או בסתיו, היא שיש לעלות השמיימה. יש להיפגש עם רבונו של עולם מחוץ לעולם הזה. אבל תמיד יש לזכור שכל העליות הנאדרות בקודש בחודש אלול, הן הכנה לחודש ניסן בו אנחנו חוזרים באביב לחיים, ומחיים את כל מה שהלך ונגנז במשך ימי החורף.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)