מהו בן נח?

הרב אורי שרקי

מהו בן נח?

תשע"א

א. הכרה במסר הנבואי שנושא עם ישראל

בן נח הוא כינוי לזהות אנושית מסוימת, שהיהדות מעניקה לה מעמד מיוחד. מדובר באדם שאיננו בן העם היהודי, שמתוך הכרה במסר הנבואי שנושא עם ישראל מחליט לקבל על עצמו מספר מצוות.

היחס בין אותה זהות אנושית ובין נח נובע מכך שעל פי המסורת היהודית רק אצל נח הושלמה החוקה המינימאלית של המוסר האנושי. חוקה זו מאפשרת בין השאר את השמיעה של דבר ה'.

הזהות "בן נח" מתאפיינת בראש ובראשונה בקבלה ובקיום של שבע הציוויים המכונים "שבע מצוות בני נח". "קבלה" משמעותה: ראיית הציווי כנורמה מחייבת. "קיום" משמעותו: עשייה בפועל של הציווי.

בהלכות מלכים (ח, יא) יצר הרמב"ם חלוקה בין שני סוגים של בני נח: חסידי אומות העולם וחכמי אומות העולם. "חסיד אומות העולם" הוא מי שמקיים את שבע מצוות בני נח מתוך הכרה באלוהי ישראל ומכוח העובדה שהוא ציווה עליהן; "חכם אומות העולם" הוא מי שמקיים את שבע מצוות בני נח מהכרע דעתו. שני סוגים אלו של בני נח הם אנשי מעלה, וקיים דיון מסועף בשאלה מי מהם עדיף.

ב. מצוות כתשתית הקשר עם האלוה

נתמקד בנקודה חשובה העולה מחלוקה זו. לדעת הרמב"ם, אדם שחפץ להיות "חסיד אומות העולם" נדרש לקבל את שבע המצוות מתוך הכרה באלוהי ישראל (ומשום כך עליו לעשות זאת בפני בית דין). הגמרא מתארת כיצד במהלך ההיסטוריה פקע תוקפן של שבע מצוות בני נח, היות שהאנושות לא שמרה עליהן. הגמרא תוהה על פקיעה זו – כיצד אי עמידה בדרישות מסוימות מפקיעה את הדרישות, ומשיבה: הדרישות לא פקעו, אלא הן יתקיימו מעתה ואילך לא באופן של ציווי אלא באופן של החלטה אנושית. לכאורה דבר זה נראה כעליית מעלה וכהתבגרות אנושית, אך למען האמת מדובר בנפילה. מעתה ואילך כל מצווה ממצוות אלו תקדם את האדם לעבר שלמות אנושית, אולם היא לא תקנה לו דבקות וקשר עם האלוה.

הרב יהודא אשכנזי (ממנהיגי יהדות צרפת, 1922-1996) ראה בדברי הגמרא תיאור של התהליך שהתרחש בראשיתה של הנצרות. כאשר פאולוס ביטל את המצוות, הקהילה באנטיוכיה החלה לנהוג חיי הפקרות. הוא שלח להם אגרת וקבע: הכל מותר, אבל לא הכל ראוי. כלומר: צריך להמשיך לקיים את המעשים, אך לא בתור מצוות אלא בתור דרך ארץ. בנפש הנוצרית יש חשש מיצירת קשר עם האלוה על סמך מצוות, משום שהאדם איננו יכול שלא לעבור עבירה וכך הקשר עלול להינתק. לכן לדעתם עדיף שהקשר עם האלוה יהיה בנוי על צינור אחר שהוא האמונה, והמצוות יקוימו בתור דרך ארץ.

לכן, ניתן לומר שכאשר אדם מקבל על עצמו באופן רשמי את שבע המצוות הללו מתוך הכרה באלוהי ישראל, הוא חוזר למעמד המקורי של האדם שבו קיום המצוות שימש תשתית לקשר עם האלוה.

ג. שמירה על מגוון זהויות

מבחינת המצוות עצמן, רובן המוחלט הוא תכנים על דרך השלילה: שלא להרוג, שלא לגנוב וכיוצא בזה. היהדות בכוונה תחילה לא נתנה הגדרה חיובית לעבודת ה' של בני נח, משום שאותה עבודה משתנה לפי הזהות האנושית של כל אומה ואומה. לו הייתה ניתנת הנחייה חיובית כיצד יש לעבוד את ה' היא הייתה מעוות את הזהות הייחודית של כל בן אומה, ובסופו של דבר היינו מקבלים סוג של אימפריאליזם תרבותי. הנחת היסוד של היהדות היא שהזהות האנושית המקורית התפצלה, וכל אומה ותרבות מבטאת רק ממד מסוים של הזהות האנושית; אופן מסוים להיות אדם; דרך אחת לדעת את אלוהים. לכן היהדות שואפת לאחד את כל הזהויות האנושיות השונות באמצעות שיתוף פעולה, על מנת לשחזר את הזהות האנושית המקורית.

אם כן, העבודה הרוחנית של דבקות באלוהים משותפת לכל בני האדם באשר הם, כל עוד הם שומרים מבחינה מעשית על שבע המצוות הללו. לעיתים עקב קלקולי החברה היחיד נדרש לפרוש ממנה על מנת להתעלות מבחינה רוחנית, אולם במצב הרגיל הוא מסוגל להתקדם מתוך ההקשר התרבותי הנוכחי שלו.