הרב אורי שרקי

האם התורה מתיישבת עם המדע?

תשע"א




א. סתירות בין התורה והמדע

לעיתים דנים בשאלת ההתאמה בין התורה ובין המדע, או ליתר דיוק – בין עובדות המופיעות בתורה ובין תגליות של מדעי הטבע. הנחת היסוד של העיסוק בשאלות אלו היא שהתורה והמדע מיועדים לאותה מטרה, ולכל הפחות מתייחסים לאותו נושא. לכן מן הראוי לבחון את ההנחה הזו קודם לכל, על מנת לדעת האם באמת יש צורך לדון במשותף על "תורה" ו"מדע".

נתבונן, לדוגמה, בשתי סתירות ידועות:

א. המדע טוען שגיל העולם הוא מיליארדי שנים, ואילו התורה טוענת שגיל העולם נמוך מששת אלפים שנה.

ב. המחקר האבולוציוני העלה שמוצא האדם מיצור קדמון הדומה לקוף, ואילו התורה טוענת שהאדם נוצר מן האדמה.

קיימות ארבע שיטות נפוצות להתמודד עם סתירות אלו, אך אף לא אחת מהן נכונה.

הנחת היסוד של השיטה הראשונה היא שהוברר לנו שהתורה היא אמת, ולכן המדע, שסותר את התורה, הוא שקר. משמעות הדבר היא שאכן גיל העולם הוא ששת אלפים שנה, ושמוצא האדם מן העפר. כל ההנחות המדעיות שטוענות את ההפך יסודן בטעות.

שיטה זו מצויה בחלק מהספרות הדתית, היהודית ושאינה יהודית. הכנסייה הנוצרית למשל, השתמשה בטענה זו כדי לפסול שיטות מדעיות בימי קדם. שיטתו המדעית של קופרניקוס לפיה כדור הארץ סובב סביב השמש, נדחתה על ידי הכנסייה בטענה שהיא סותרת פסוק מפורש בספר יהושע (י, יב): "שמש בגבעון דום". מפסוק זה עולה שיהושע עצר את השמש, ואם כן השמש היא זו שנעה מסביב לכדור הארץ.

השיטה השנייה טוענת את ההפך מהשיטה הראשונה: היות שהמדע הוכיח את טענותיו, התברר שהעולם הוא בן מיליארדי שנים ומוצא האדם מן הקוף, וממילא התורה איננה אמת. שיטה זו מצויה אצל מספר אנשי מדע ופילוסופים בני המאה התשע עשרה הנקראים "פוזיטיביסטים", שטענו שהואיל והמדע הוא הכלי המדויק ביותר לבירור האמת, כל השאלות המטפיזיות שנשאלו על ידי אנשי הדתות והפילוסופים במהלך הדורות עתידות להיפתר על ידו.

הצד השווה שבשתי השיטות הראשונות הוא, ששתיהן מניחות שיש משמעות תיאולוגית לשיטות מדעיות, ולכן התורה והמדע בהכרח סותרים זה את זה. לכן יש לבחור באחת הדרכים כאמת, ואילו השנייה תהיה בהכרח שקר.

השיטה השלישית אומרת שאין סתירה בין התורה למדע, מכיוון שהמדע מסכים לנאמר בתורה. הנוקטים בשיטה זו יטענו שאפשר להוכיח מבחינה מדעית (או שעל כל פנים אין סתירה מדעית לכך) שהעולם בן ששת אלפים שנה או שמוצא האדם מן העפר.

השיטה הרביעית הפכית לשיטה השלישית, וטוענת שהתורה מסכימה עם טענות המדע. להולכים בשיטה זו, טענות המדע שהעולם בן מיליארדי שנים ושמוצא האדם מן הקוף נכונות, אבל אפשר למצוא בתורה מקורות שמסכימים עם התגליות הללו. לדוגמה: במסכת עירובין (יח, א) נאמר שלאדם הראשון היה זנב שנחתך ע"י הקב"ה, ובמדרש רבה (ג, ז) מופיע שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבם.

הצד השווה שבשתי השיטות האחרונות, בשונה משתי השיטות הראשונות, הוא שהתורה והמדע מסכימים זה עם זה.

 

ב. הנחת היסוד שגויה

כל ארבע השיטות בנויות על הנחת יסוד זהה, שהמדע והתורה מתכוונים לענות על אותן השאלות. לכן, לשאלת גיל העולם, לדוגמה, אמורה להיות תשובה אצל אנשי התורה ותשובה אצל אנשי המדע, ושייך להשוות בין תשובותיהם ולבדוק אם קיימת ביניהם סתירה או התאמה. אולם כאשר בוחנים את הנחת היסוד מתברר שהיא איננה נכונה. תחום העיסוק של המדע שונה מאוד מתחום העיסוק של התורה: המדע עוסק בתיאור המציאות ותפקודה, ובא לענות בעיקר על שאלות כגון "ממה מורכב החומר?" או "מהם החוקים לפיהם החומר פועל?". התורה, לעומת זאת, עוסקת במשמעות המציאות מבחינה מוסרית, ובאה לענות על שאלות כגון "לאיזו תכלית עומד החומר?" או "כיצד ראוי לנהוג?". אלו הן שאלות ערכיות, ולא שאלות מדעיות. האִמרה הנפוצה: "הכל כלול בתורה" עלולה להטעות אם מקבלים אותה באופן פשטני, מכיוון שהתורה כפי שהיא לפנינו איננה כוללת את הכל. לא ניתן, לדוגמה, ללמוד מדע מתוך פסוקי התורה, וכראייה ניתן להביא את העובדה שאף לא אחד מגדולי ישראל למד מדע בדרך זו.

על יסוד הערה זו נבנתה שיטה חמישית – שיטתו של ישעיהו ליבוביץ', הגורסת חלוקה מוחלטת בין מדע וערכים. הואיל והתורה עוסקת בערכים והמדע עוסק בטבע, לא ייתכן כל קשר ביניהם, וממילא לא שייך לדון בהם במשותף. לכן, קביעת המדע שהאדם בא מן הקוף וקביעת התורה שהאדם בא מן העפר שתיהן נכונות, אלא שהמדע מתאר את מקור האדם מבחינה ביולוגית, ואילו התורה מתארת את מקור האדם מבחינה מוסרית-ערכית.

הקושי בעמדה זו הוא ההתעלמות מהעובדה שמקור המדע והתורה אחד: מי שברא את המדע הוא גם זה שנתן את התורה, ואחדות זו אמורה להותיר רושם על שני התחומים.

 

ג. שיטתו של הראי"ה קוק

לכן, קיימת גם שיטה שישית – שיטתו של הראי"ה קוק (הרב הראשי הראשון לארץ ישראל ומגדולי הרוח של היהדות בעת החדשה, 1865-1935), שבנויה על שתי הנחות יסוד:

א. אין קשר בין התורה והמדע.

ב. יש קשר עמוק בין התורה והמדע.

הנחות אלו נראות סותרות במבט ראשון, אולם כל אחת מהן מתייחסת לנושא מנקודת מבט אחרת. בנוגע לסוגיות המדעיות השגרתיות (עובדות פיסיקליות; מבנים ביולוגיים) יש לאמץ את הנחת היסוד הראשונה האומרת שאין קשר בין התורה והמדע. את התובנות הנכונות בסוגיות אלו לא ניתן למצוא בתורה. גם כאשר מופיעה בתורה אמירה מסוימת בנוגע למציאות הפיסיקלית, היא לא מכוונת לספק תובנה במישור המדעי הרגיל. בקביעה זו קדם לראי"ה קוק רבי יצחק עראמה בפרושו לתורה, ששלל את היכולת להסביר את איסורי הכשרות על יסוד חוקי הבריאות; שכן אם זו הייתה הסיבה היחידה לאיסורי הכשרות ראוי היה ללמוד רפואה ולהגיע לחוקי האכילה הנכונים, ולא היה כל צורך בתורת משה.

מנגד, מוכרח להיות קשר עמוק בין התורה והמדע מעצם העובדה שאותו אלוה שברא את העולם הוא שנתן את התורה, וכמו כן – התורה ניתנה לבני אדם שחיים בעולם שהמדע חוקר. זהו הרקע להנחת היסוד השנייה. אמונת הייחוד של עם ישראל מחדשת שאלוהים נוכח בכּל – גם בתורה וגם במדע. לכן, קיימת בהכרח כוונה כוללת ברצון הבורא שמאחדת את התורה ואת המדע. חלקים מכוונה זו מתגלים בתורה, וחלקים אחרים במדע.

 

ד. רצון הבורא מתגלה דרך המדע

דוגמה מרכזית להתגלות רצון הבורא דרך המדע היא תורת האבולוציה. חכמי הקבלה תיארו תמיד את התפתחותו הרוחנית של העולם בתור תהליך הדרגתי, השתלשלות, אולם מחשבה זו הייתה קיימת רק בקרב יחידי סגולה ואילו המון העם היו רגילים לחשוב שהעולם הגיח באופן פתאומי, כלשון הפסוק (בראשית א, ג): "וַיּאמֶר אֱלהִים: יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". דווקא תורת האבולוציה, שהרגילה את נפש ההמון למחשבת ההתפתחות ההדרגתית, פתחה פתח למפגש של ההמון עם האלוהות המתגלה בטבע ובהיסטוריה. כל זאת, בלי קשר לשאלת נכונותה המדעית של תורה זו, שצריכה להישאר נחלת חוגי המחקר.

תורת האבולוציה נתקלת ללא הרף בהתנגדויות על רקע דתי. יהיו שינמקו את התנגדותם באמצעות פסוקים מסוימים, או בטענה המוסרית שלא ייתכן שמקורו של נזר הבריאה יהיה הקוף. אולם טיעונים אלו אינם חזקים דיים: הפסוקים שבהם מתואר מעשה בראשית אינם צריכים להילמד כפי פשטם, משום שדבר מקובל הוא שיש בהם סוד; והטענה המוסרית איננה עומדת בפני הביקורת שהעפר כמקור לבריאת האדם איננו מכובד יותר מן הקוף. הראי"ה קוק מבאר שהסיבה האמיתית לקושי בקבלת תורת האבולוציה היא שאנשים אינם מסוגלים לקבל את הרעיון שהקב"ה פועל על ידי התפתחות הדרגתית. ניתן לחזק את קביעתו גם מהעובדה שאותם אנשים שמתנגדים לאבולוציה מתנגדים לכל רעיון של קידמה שמגיע על ידי התפתחות טבעית, ומאותה הסיבה: לדעתם האנושות צריכה להיגאל בתהליך פתאומי ולא בהדרגה.

 

ה. הסדר שבהופעת הגילויים המדעיים

זאת ועוד – היות שיש לבורא כוונה לגלות חלק מרצונו דווקא דרך המדע, יהיה סדר בהופעת הגילויים המדעיים שנובע במישרין מכוונה זו. דוגמה לסדר מסוג זה מובאת על ידי הראי"ה קוק באיגרותיו: האדם הקדמון סבר שהוא עומד על עולם שטוח ויציב. לו היה נודע לו שהוא עומד על כדור הנע במהירות בחלל, הוא היה יוצא מהאיזון הנפשי. לכן, חסד עשה הבורא בכך שהסתיר מעיני האדם את האמת המדעית על כדור הארץ, כל עוד לא הופיעה ההכרה המבדילה בין האמת המדעית לבין החוויה החושית. כמו כן, באסטרונומיה הקדומה מיסודו של קלאודיוס תלמי, כדור הארץ עמד במרכז היקום והיקום סבב סביבו. בשיטה זו היה ביטוי (לא בהכרח מודע) לחשיבות שמייחס לעצמו האדם, וכתוצאה מכך הפילוסופיה הסכולסטית של ימי הביניים העמידה את האדם במרכז תמונת העולם שלה. לו הייתה האנושות מגיעה באותה תקופה לקביעות האסטרונומיות החדשות, שעל פיהן כדור הארץ מצטייר כגרגיר אבק ביקום אדיר מימדים – הייתה קביעה זו מפתחת ייאוש בקרבה, וייאוש זה היה מוביל להתנוונות האדם ולשפלות מוסרית. עובדה זו הוסתרה מעיני האנושות כדי שההרגשה של העמידה במרכז העולם תגרום לאנושות לקבל על עצמה אחריות מוסרית ביחס לבריאה. לאחר כמה מאות שנים שבהן פיתחה האנושות מושגים של מוסר ויראת שמים שנובעים מתפיסה זו, ניתן היה לגלות את אינסופיותו של היקום כדי לבסס מושגים נוספים, כגון מידת הענווה.

 

ו. רעיון האחדות המדעית מקורו במונותיאיזם

תחום נוסף המצביע על זיקה הדוקה בין התורה והמדע הוא השאיפה לאחדות. בתורת משה קיימת הנחת יסוד שהעולם הוא גילוי של אחדות נעלמת (דברים, ו', ד'): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד". המדע לא טוען אמנם ש"ה' אחד" היא הנוסחה הכוללת של כל המציאות, אבל ניתן לראות שיש במדע שאיפה להגיע לתיאוריה פיסיקלית אחת שתתן הסבר כולל לתופעות השונות, כגון "תורת השדה המאוחד". בנקודה זו של שאיפה לאחדות מושגית התורה והמדע נפגשים.

ייתכן מאוד שחלק מההתפתחות המדעית גם הושפע במישרין מתורת משה. למשל, ישנה הנחה רווחת בפיזיקה המודרנית שחוק פיזיקאלי נכון בכל היקום כולו. דבר זה כלל לא היה ברור אצל המדענים היוונים. לפי הפיזיקה של אריסטו חוקים מסוימים נכונים לגבי כדור הארץ בלבד, ואילו בגלגלים (מונח אריסטוטלי שמתייחס למסלולי הכוכבים שמקיפים את כדור הארץ) שוררים חוקים אחרים. כאשר שאלו את אלברט איינשטיין מניין אנו יודעים שאחידות כזו מתקיימת בהוויה, הוא ענה: "זו אמונה". סביר להניח שמקור האמונה הזו הוא תורת משה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)