הרב אורי שרקי
י"ז בתמוז - סדק במוחלט
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
"חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז", הסדר הוא, שהדבר הראשון הוא, ש"נשתברו הלוחות" אח"כ 'ובֻטל התמיד, והֻבקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והֳעָמַד צלם בהיכל". (תענית ד ו). חמשת הדברים האלה הקשים, צד אחד שווה יש לכולם, כולם מהווים סדק במוחלט.
הלוחות הם ה"בנין אב" - ה"אב טיפוס" לכל השבירות האלה. לוחות האבן כתובים באצבע א-להים, "מעשה א-להים המה" (שמות לב טז), לא היה עולה על הדעת שייתכן שישברו. אעפ"כ נשתברו הלוחות, משום שגם השבירה צריכה למצוא את מקומה בתוך המוחלט. כאשר אנחנו עוברים משברים ודברים יקרים וקדושים בעיננו, נשברים ונקרעים, יש מקום לספק באמונה, לחשוב שיתכן שאין אחיזה למצבנו בתוך הקודש בתוך הנצח. במילים אחרות שאין למצב הזה של המשבר שום משמעות. באה התורה ומלמדת אותנו שאפילו הלוחות, ניתנים להישבר, ואדרבא שבירה זו עם כל הכאב שיש בה, היא הביאה בסופו של דבר לתוצאה חיובית - ניתנו הלוחות השניות. כי אלמלא הלוחות השניות, ייתכן מאד שדברים חשובים מאד היו חסרים לאומתנו. הלא הלוחות הראשונות מכוונות כנגד הקדושה של תורה שבכתב, ואילו הלוחות השניות מעשה ידי משה הם מכוונות כנגד בחינת תורה שבעל פה, ו"לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על דברים שבע"פ", כפי שנאמר במסכת גטין (ס:). אם כן בסופו של דבר, בדיעבד יש לשבירות האלה, איזה שהוא רווח אחרי רפואה.
כמו כן, גם נאמר בגמרא במסכת ברכות (נד.), שיש לברך על הרעה מעין הטובה. אמרו חכמים: מהי הברכה על הרעה מעין הטובה? "ברוך דיין האמת". שמקום היה לחשוב, שהקב"ה דיין - עושה בנו דין. אבל, בלי שנדע שיש לדבר הזה משמעות, בלי שנדע שיש מאחורי זה גם אמת. כאשר נעשה בנו דין, עצם הידיעה שיש לדברים משמעות, אע"פ שמשמעות זו נעלמה מאתנו, יש בזה כבר קצת נחמה - הרעה היא מעין הטובה.
כמו כן גם השבירה של הלוחות הולכת ומתפשטת. מגיעה עד התמיד. השבירה יוצאת מבית קדשי הקדשים - שם נמצאים שברי הלוחות, ומופיעה גם בעזרה. השבירה ממשיכה ומתפשטת גם בכל העיר כולה, עד כדי שבסוף גם אפוסטמוס מסוגל לשרוף את התורה, ובסופו של דבר מועמד צלם בהיכל של העולם כולו.
אם כך - אם כל השבירות האלו אפשריות, שמא יאמר האדם שאין תקווה?! כאשר אנחנו זוכרים שכל השבירות כולן, משתלשלות מן השבירה הראשונה, הלא היא שבירת הלוחות, יש לנו קצת נחמה. כשם שידוע וברור לנו ששבירת הלוחות היא בעלת משמעות שכן ניתנו בסופו של דבר הלוחות השניות, כך גם אנחנו בטוחים שכשמועמד צלם בהיכל וגם שחס וחלילה נלכדת העיר, או שאפוסטמוס שורף את התורה, בסופו של דבר מובטחים אנו, שגם לכל המעשים הקשים והנוראים האלה, יש משמעות שעתידה להתגלות.
ייתכן גם שהשבירות הללו נותנות לנו איזה פסק זמן, לחשבון נפש. כשם שבימי שמואל הנביא כאשר נלכד ארון הא-להים, ואח"כ שב ארון הא-להים אל מחנה ישראל, לא הוכנס תכף ומיד הארון אל בית המקדש, אלא עברו כעשרים שנה עד שבסופו של דבר חזר ארון הברית אל ירושלים. כמו כן, ייתכן שיש מצבים מתמשכים שבהם המשבר מתארך על מנת לאפשר חשבון הנפש, אע"פ שכמובן אין אנחנו יוזמים לכתחילה משברים כאלה. אבל כאשר הם באים אלינו, עלינו לנצל אותם כדי להיבנות מחדש וכדי שארון הא-להים במקום להיכנס למשכן שילה הארעי, ייכנס לבית עולמים.
רק אוסיף הערה אחת על אפוסטמוס ששרף את התורה. אין לנו מקורות ברורים מיהו אותו אפוסטמוס ששרף את התורה, ומתי היה אותו מעשה. אך נראה לי שמכוון הוא לאותו סיפור שמספר יוספוס בקדמוניות היהודים (ס"ב 5, 4), במלחמת היהודים ברומאים, שעל ידו פרץ המרד נגד רומא. כאשר חייל רומאי בבית חורון, שרף ספר תורה. אומר יוספוס, שהדבר הזה היה קשה ליהודים כאילו שורפים חלק מארצם. מכאן למדנו ששריפת התורה יכולה להיות חמורה כמעט כמו שריפה של חלק מארץ ישראל. הנה מן המשברים גם אנחנו למדים כמה מחבבת האומה את ארצה, וכמה מסוגלת היא לחוות בעומק ליבה את כל הפגיעות שנעשות בארצה ובתורתה, ומתוך כך מובטחים אנו, שכל מה שנשרף ונקרע ונשבר מאתנו, ייבנה, יינטע לעד ולעולמי עולמים.