הרב אורי שרקי

ויצא - צאן יעקב ונשמות ישראל

כסלו תשע"ב




האריכות הרבה של התורה על צאן משכורתו של יעקב, הרבה יותר ממה שהתורה מתארת את לידת ילדיו, יש בה כדי להתמיה את הקורא. על שום מה יש לנו לדעת את האופן המדוייק שבו הגדיל יעקב אבינו את צאנו?

עלינו להבין שמעשיהם של האבות, אפילו הפשוטים ביותר, גונזים בתוכם אוצרות חיים עצומים. בפרט הרכוש שקנו בגלויותיהם, שעל ידו קיימו את יעוד הגלות של "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". הגלות הלוא נועדה ללקט ניצוצות של קדושה הגנוזות בתרבויות האומות, שבימי יעקב מבוטאים על ידי הכבשים, המכוונים כנגד נשמותיהם של ישראל. זהו עומק היסוד של "מעשה אבות - סימן לבנים".

בין בני ישראל מצויים שלשה סוגים שרשי נשמות: יש כאלה שמכירים את העולם בשורשו הטוב, וכל משברי החיים אינם פוגמים בשמחתם הפנימית, כי הם "מעל החיים". אלה הם בבחינת "עקודים", כלומר מחוברים אל האחדות בדומה לצאן שרגליו עקודות.

ויש כאלה שמכירים את החיים וסובלים ממלחמת הערכים הקורעת את הכרתו של האדם. אצלם כל ערך עומד בפני עצמו, החסד לבדו והדין לבדו, החומר לבד והרוח לבד. כמו נקודות מפורדות על פני שטח החיים. אלה הם "נקודים". אלה הם בעלי שאיפות גדולות, שאינם מסוגלים להוציא אל הפועל את כל מאוויהם, ולעתים אף נשברים ברוחם.

ויש כאלה שחיים בהרמוניה פנימית, שיודעים לאחד בסינתזה אחת את כל הערכים כולם, "נשמות דעולם התיקון", הדומים לצבע אחיד: ברודים.

כולם כאחד נדרשים להשלמת בית ישראל, ואין העם נבנה אם יחסר אחד מהטיפוסים הנשמתיים האלה, המעשירים ברוחם את כנסת ישראל.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)