אורות - ארץ ישראל, פרק ו' (סיכום)

הרב אורי שרקי

אורות - ארץ ישראל, פרק ו'

מתוך ספר אורות לראי"ה קוק

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב

נושא הפרק: תיאור כללי של ההתעוררות לשיבת ציון. פעולת רוח הקדושה הנקלטת בארץ ישראל פועלת היא תדיר, גם אם נזדמן הדבר ויצא האדם חוצה לארץ, על ידי טעות או על ידי סיבה מוכרחת. הרי גם הנבואה כשחלה כבר בארץ-ישראל אינה פוסקת גם בחוצה-לארץ. "היה היה דבר ה' אל יחזקאל בארץ כשדים - היה, מפני שהיה כבר". אדם שזכה לרוח הקודש בארץ ישראל, רוח הקודש נשארת אצלו גם אם עזב את הארץ בטעות או מסיבה שהכריחה אותו. וזאת משום שרוח הקודש הזו היא דבר אמיתי, וכל דבר אמיתי יש לו פעולה מתמדת. [1] שפעת הקדש, שהותחלה בארץ-ישראל, מלקטת היא את כל ברורי הקדש הנמצאים בחוצה-לארץ בכל המעמקים ומקרבתם בכחה המושך אליה. הרב קוק מדבר על "שפעת הקדש" ש"מלקטת" את ה"ברורי קדש". נשאלת השאלה: מה הכוונה ב"מלקטת"? תשובה: מלקטים את מה שמפוזר. מכאן ש: "ברורי הקדש" התפזרו וצריך לאספם. רגילים לתאר את הגלות בתיאור לא נכון: הגויים יושבים במקומותיהם, והיהודים יוצאים לגלות ויושבים אצל הגויים. אך זו לא האמת, אלא: הגויים הם היושבים בגלות, כי מאז מגדל בבל הזהות האנושית המקורית התנפצה לרסיסים: אין כיום אדם שהוא "אדם מקורי", כמו פעם. יש 70 אופנים (כנגד 70 אומות) להיות אדם. לדוגמא: יש אופן להיות אדם אנגלי, יש אופן להיות אדם עיראקי וכולי. כלומר, העמים נמצאים בגלות, עם ישראל יוצא לשם ומלקט את רשמי (הרושם שהותירו בו) הזהות האנושית בכל העולם. וכשהוא מעלה את כל רסיסי הזהות האנושית הזאת לארץ, הוא משחזר את זהות האדם המקורי. [2] כל מה שקשה יותר לסבול את אויר חוץ לארץ, כל מה שמרגישים יותר את רוח הטומאה של אדמה טמאה, זהו סמן לקליטה יותר פנימית של קדושת ארץ ישראל, יהודי שסובל בחוצה לארץ הוא יהודי טהור. [3] (הכוונה לסבל רוחני). לחסד עליון, אשר לא יעזב ממנו מי שזכה להסתופף בצלצח (הארות העליונות) של ארץ חיים, גם בהתרחקו ונודו, גם בגלותו וארץ נדידתו. [4] הזרות שמרגישים בחוץ לארץ הרי היא מקשרת יותר את כל חשק הרוח הפנימי לארץ ישראל וקדושתה, הצפית לראותה מתגברת וציור חקיקת תבנית הקדש של ארץ אשר עיני ד' בה תמיד, מראשית השנה עד אחרית שנה, מתעמקת יותר ויותר, ועומק תשוקת הקדש של חבת ציון, של זכירת הארץ, שכל חמודות בה קשורות, כשהיא מתגברת בנשמה, אפילו יחידית, הרי היא עושה פעולת נביעה מעינית לכל הכלל, לרבבות נשמות הקשורות עמה, כשיש ההשתוקקות הזאת לארץ ישראל, אפילו רק אצל אדם פרטי, היא עוזרת ומשפיעה לשאר המשתוקקים (כמו שנביעה נובעת ומשפיעה על שאר המים הקיימים). [5] וקול שופר של קבוץ נדחים מתעורר ופתאום (מתוך שעוד אדם פרטי משתוקק ועוד אדם פרטי משתוקק) קמה הציונות ורחמים רבים מתגברים, ניתנת נחמה לארץ ותקות חיים (תקוות מדינה) לישראל מתנוצצת, וצמח ד' (המשיחיות) הולך ופורח, ואור ישועה וגאולה מתפצל ומתפשט, נשאלת השאלה: איך "אור ישועה וגאולה" יכול להתפצל והתפשט? תשובה: רעיון הגאולה מתחיל להתממש מכל מיני כיוונים, לדוגמא: הבריטים נותנים מנדט, אחרים מייבשים ביצות, אחרים מקימים כוח צבאי יהודי, וכולי. כלומר, כל מיני רעיונות באים לעולם עד שבסוף הגאולה מופיעה. כשחר פרוש על ההרים. "שחר" זה הכינוי של הגמרא לגאולה.

פרק ו', הערות:

[1] לדוגמא: רבי נחמן נסע לארץ ישראל, ישב בה תקופה קצרה וזכה בה להארה גדולה מאוד. הוא אמר שהתורה שהוא קיבל בארץ ישראל גדולה פי כמה וכמה מכל התורה שהוא למד בחו"ל. ואז הוא יצא בחזרה לחו"ל ולימד את מה שקיבל בארץ. ועוד דוגמא: כשהרב קוק עלה לארץ כתב היד שלו השתנה: הוא נהיה ממסודר ל"מבולגן" (מה שכנראה מראה על סערת רגשות). אגב, כנראה שתלמידיו של רבי נחמן לא הבינו אותו כמו שצריך: רבי נתן תלמידו, מספר שפעם אחת רבי נחמן דרש שעה שלמה שצריך לעלות לארץ ישראל, הוא דיבר באריכות שהיום יותר קל להגיע אליה מאשר פעם, וכי כולנו מחויבים להגיע לארץ ישראל וכולי. אחרי שעה שלמה שרבי נחמן דיבר על ארץ ישראל ניגש אליו רבי נתן ואמר לו: כשכבודו אמר "ארץ ישראל", למה הוא התכוון? ענה רבי נחמן בצעקה: כוונתי כפשוטו, לאותם הבתים ואותם החצרות שביפו, צפת, ירושלים, חברון וכולי. שכל ישראל יעלו לשם! כותב רבי נתן: אז הבנתי, מכותלי דבריו, שכוונתו שנהיה כולנו בארץ ישראל. כלומר, הם היו כל כך רחוקים מנטלית מהמחשבה שהדבר הזה הוא מעשי, שכשהם שומעים את רבי נחמן מדבר על כך שצריך לעלות לארץ ישראל הם בטוחים שהוא מדבר על איזה משהו עליון, אבל לא על מציאות ממשית. אגב: יש מתלמידיו שעלו לארץ ישראל, ושלחו מכתב עם שאלה לרבי נחמן: באנו לארץ ישראל וראינו שזאת אדמה כמו של חו"ל, הכיצד יורנו רבינו? הם ציפו למשהו עליון יותר מאשר סתם אדמה. ענה להם רבי נחמן: תדעו לכם שאדמה הזאת היא רק החיצוניות של ארץ ישראל. באמת באמת היא למעלה מכל העולמות, אך היא מתלבשת בדמות אדמה.

[2] אירוע "מגדל בבל" היווה את יציאת האנושות כולה לגלות (לא לגלות גאוגרפית, כי כבר אז הייתה התיישבות אנושית בכל כדור הארץ, שנאמר: "ותהיי כל הארץ שפה אחת...". משמע שכל הארץ הייתה מיושבת), גלות תרבותית. הייתה אנושות קוסמו-פוליטית, שבעקבות מגדל בבל התפלגה. ובעתיד לבוא עם ישראל יקבץ בחזרה את כל הליקוטים הללו לארץ ישראל. לדוגמא: יש היום בארץ "מתח עדתי". נשאלת קושיה על ה"מתח העדתי" הזה: מה עשה את היהודי הרוסי שונה מהיהודי המרוקאי? תשובה: הגוי שאצלו הוא חי. יוצא לפי זה שכשיש מתח עדתי בארץ זה בכלל גוי מרוקאי וגוי רוסי שרבים דרך שני יהודים. כלומר, הריב הזה יוצר מחדש את הזהות המקורית, שמתלקטת מכלל האנושות.

[3] יש הרבה יהודים בחו"ל שלא מברכים "ברכת כהנים" ביום חול, כי אין הם מרגישים שמחה כשהם שם. ובכל זאת מברכים "ברכת כהנים" במוסף של שבת, כי אז התפילה מזכירה את הקורבנות, שמזכירה את המקדש, שמביא מעט שמחה בלב. ויש כאלה שמקפידים לברך "ברכת כהנים" רק בשלושת הרגלים, שבהם השמחה מרובה, שנאמר: "ושמחת בחגך".

[4] הרב קוק והרב הירש היו שניהם במהלך חייהם בשוויץ. כשהרב הירש היה שם הוא אמר: "כשהקב"ה ישאל אותי האם הסתכלתי על עולמו, אני אענה לו שהייתי בשוויץ. לעומתו, כשהרב קוק ראה את הרי שוויץ, הוא אמר בבכי למארחו: "ירושלים הרים סביב לה". כלומר, שתי תגובות שונות ביחס לאותו נוף. שתי תגובות שמסמלות את הליכות נפשם.

[5] לדוגמא: אדם כמו הגאון מוילנה, שכל היום הסתגר בחדרו ולמד. יום אחד הגאון אמר: הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל. וההשתוקקות הזאת גרמה לו לנסות לעלות לארץ. אך הוא נכשל. והוא כמובן, קרא לתלמידיו לעלות לארץ, והם הצליחו והקימו בארץ את היישוב האשכנזי בירושלים, וזה גרם לכך שהיישוב הישן הלך והתחזק. הגיע מונטיפיורי לארץ וכך ויש לו את מי לחזק. וכך היישוב בארץ ישראל גרם לכך שברוסיה יהודים הקימו את "חובבי ציון", שהקימו פה עוד כמה ישובים. וזה גרם לכך ,שכשבא הרצל וחשב על הקמת ההסתדרות היהודית העולמית אז יש על מה לדבר, כי יש כבר יהודים בארץ. וזה גורם לכך שכל העליות שבאו אחר כך מצדיקות את הקמת המנדט הבריטי על ארץ ישראל. וזה גרם בסופו של דבר להקמת המדינה. כל זה התחיל מבן אדם שהשתוקק לארץ ישראל, וישב בחדר שלו בוילנה.

נשאלת השאלה: איך יכול להיות שאצל אדם שמעולם לא היה בארץ ישראל יש השתוקקות כל כך גדולה אליה? תשובה: זה יכול להיות, כי הרושם שהותירו בו הדורות שלפניו היה מספיק חזק כדי שישתוקק לארץ שמעולם לא ראה.