הרב אורי שרקי

תשובה מתמדת

סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




חג הסוכות - הוא החג השלישי מחגי חודש תשרי, מתוך ארבעת החגים: ראש השנה, יום הכפורים, סוכות ושמחת תורה. מטרתו של כל החודש הזה, הוא להשיב את האדם אל בוראו. ובכלל, כל העונה הזאת בשנה - עונת הסתיו, היא עונה שבה החיים הולכים ומתמעטים. החיים הגלויים, גם החיים של הצמחיה הולכים ומתמעטים, ונח לו לאדם באותם הימים, לחשוב על הַבְלִיּוּת העולם ואפסיותו. לא בכדי, בחרה המסורת לקרוא את ספר קהלת דווקא, בחג הסוכות, שבו נאמר: 'הבל הבלים - הכל הבל' (קהלת א ב). התחושה הזאת שהבליות ממלאת את האדם בסתיו, בוודאי הרבה יותר מאשר באביב, כשבאביב העולם צומח ופורח.

אלא שעם כל זאת, אופנים שונים יש בחזרתו של האדם אל בוראו - מה שאנחנו מכנים 'תשובה מתמדת' באותם הימים. הרי בראש השנה, אנו חוזרים בתשובה - דרך מידת אהבת ה', אין זכר בר"ה לעוונות או לחטאים. כל התפילה כולה מדברת על התגדלות שמו של הקב"ה, והתגלות כבודו לעיני אפסי ארץ: על קיבוץ גלויות, על תחיית המתים, על מתן תורה, אין זכר שם לחטאים, עד כדי כך שגם אסור להתוודות ביום ר"ה. ובכן, אנו שבים בר"ה בתשובה שלימה מתוך אהבת ה'. לעומת זה ביום הכפורים, אנו משלימים את התשובה דרך מידת היראה. יראת ה' ממלאה אותנו, וגם חרדת העונש והחרדה של הצורך לחזור בתשובה שלימה, כדי שיתכפרו עוונותינו.

אם כן שני הקצוות של עשרת ימי תשובה, אנו עסוקים בעבודות קיצוניות - הָפְכִיוֹת זו לזו. בר"ה השנה - תשובה מאהבה, וביוה"כ - תשובה מיראה. בשני המקרים הדבר נעשה בעצמה נפשית רבה ביותר. החזרה בתשובה הכפולה הזו, עלולה להוציא את האדם מן האיזון הנפשי הרגיל, מן היציבות של נפשו, ולאבד ממנו את מתנת השמחה. לשם כך, באו הימים של חג הסוכות כדי להשלים את התשובה של האדם, דרך מידה שלישית, והיא תשובה מתוך שמחה, והשמחה של הישיבה בסוכה, שבה האדם חי את קרבת ה' - מעין עולם הבא.

בהלכות סוכה (שו"ע או"ח תרל"ג א), נאמר ש'סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה', ושאלו רבותינו מהו המקור לדבר הזה? שלש דעות נמצאו בתלמוד במסכת סוכה (ב.). הדעה הראשונה אומרת: משום שנאמר: 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל' (ויקרא כ"ג מג), ועד עשרים אמה אדם יודע שהוא יושב בסוכה, ולמעלה מעשרים אמה אין אדם יודע. הדעה השניה אומרת: שהסוכה צריכה להיות לצל, שהסכך יהיה הצל, כפי שלמדנו מפסוק המדבר על חיי העולם הבא: 'וסכה תהיה לצל יומם' (ישעיה ד' ו), למעלה מעשרים אמה כבר לא הסכך הוא הנותן את הצל - כי אם הדפנות נותנות. הדעה השלישית אומרת שסוכה למעלה מעשרים אמה פסולה - כיוון שאינה דירת ארעי. אם כן כל אחד סמך את דעתו: האחד על העבר - 'למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי', השני סומך על העתיד 'וסוכה תהיה לצל יומם', והשלישי על זה שבהווה הסוכה, המתארת את העולם הזה החולף שלנו - צריכה להיות ארעית.

בכל מקרה קרבת ה' מושגת ע"י התבוננות בנשגבוּת הא-לוה הן בבחינת העבר, כפי שהיה ביציאת מצרים, הן בבחינת העתיד לבוא - לעולם הבא, והן בבחינת העולם הזה - שהוא כענן חולף.

יהי רצון שנזכה כולנו לחג שמח בבנין אריאל.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)