הרב אורי שרקי

ויחי - אפרים ומנשה

טבת תשע"ב




אמנם לא זכה יוסף להיות אב רביעי לעם ישראל, שכן מיעקב ואילך מופיעה קדושת הכלל, המקיפה את כל בני יעקב ש"מיטתו שלימה", אבל בחינה מסוימת של אב יש אצלו, בכך ששני בניו, מנשה ואפרים, נחשבים לשבטים. בכך הוא גם מממש את מעמדו כבור, שנוטל פי שניים בנחלת אביו. אך מהו הפשר של הויכוח בין יוסף ליעקב אביו אם להקדים את אפרים או את מנשה? נראה לומר שיעקב מבקש לתקן את דרכו של יוסף. הלוא מנשה נקרא כך על שם ניתוקו מבית אביו: "נשני... ואת כל בית אבי". על רקע הניתוק מופיע אפרים כמבטא את ההצלחה הבאה בעקבות הניתוק: "הפרני בארץ עוניי". אך בשעה שנבנית משפחת יעקב מחדש ונכללים שבטי ישראל זה בזה בקשר של אהבה ופיוס, יש לשנות את הסדר, אפרים לפני מנשה, כלומר שההצלחה באה דווקא על ידי החיבור אל יעקב ולא על ידי הניתוק. מתוך כך הופך מנשה למי שאחראי דווקא על הזיכרון ולא על השיכחה, כפי שעתיד להופיע בשעה ששבטי ראובן וגד יבקשו לשבת ממזרח לירדן. אז יישלח חצי שבט המנשי לעבר הירדן על מנת לשמור על הלכידות של כללות שבטי ישראל.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)