חז"ל, התורה שבכתב והתורה שבעל פה

כ"ב בתמוז תשע"ב



שאלה:

אני צופה ומאזין לשיעורים של הרב -"מבוא לתורה שבעל פה", באתר של "מכון מאיר". ברצוני להחמיא לרב שמדובר בשיעורים מאד נעימים, מעניינים ומקוריים.

באחד מהשיעורים הראשונים הרב הדגיש שחז"ל לא למדו באופן ישיר את ההלכות מהתורה. הרב הביא כדוגמה את האתרוג, ואמר שלעם ישראל הייתה מסורת שמדובר באתרוג עוד לפני שרבי עקיבא ורבי ישמעאל דרשו מהפסוק "פרי עץ הדר". הדבר כמובן נשמע מאד הגיוני, שכן אכן עם ישראל השתמש באתרוג עוד לפני שחכמי התלמוד דנו בנושא. כמו כן, אמר הרב שהחיפוש למקור של שימוש באתרוג בתורה שבכתב, הוא רק למציאת "רמז" בתורה שבכתב, שהיא דבר/רצון ה'. אבל שוב, ההלכה עצמה אין מסתמכת על התורה שבכתב שכן, כאמור, בידי העם היו מסורות שקיבלו במדבר.

זה אמנם מאד הגיוני, אך מצד שני הדבר היה קצת מוזר לי, משום שאני רגיל לשמוע שחז"ל כן דרשו מהתורה שבכתב את האסמכתא (החותמת) ההלכתית, ואולי אפילו הלכות שלמות, וזה בזכות רוח הקודש שהייתה בהם.

ועכשיו לשאלתי בנושא:

בשיעור ה 6-7 הרב מזכיר את עשרת השבטים, ומביא את הגמרא שבה דורש רבי עקיבא מהפסוק "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה", כראיה לשיטתו (של רבי עקיבא) שעשרת השבטים לא אמורים לחזור לעם ישראל.

עכשיו, בסוגיה הזו, בניגוד לסוגיית האתרוג, לדעתי אי אפשר לומר שהייתה לחכמי התלמוד בזמנם מסורת שעברה עוד מימי המדבר על כך שעשרת השבטים עתידים לחזור, ולכן מפה, אני יכול להסיק שחכמי התלמוד יכולים (יכולים, אבל לא חייבים) להסיק מסקנות מהתורה שבכתב רק בזכות רוח הקודש שלהם! שאם לא כך, איך יכלו הם להביא את דעתם בהסתמך על פסוק שבתורה שבכתב?

מכאן, שבאופן תאורטי, יכול להיות שגם את סוגיית האתרוג (אם למשל היה נתק במסורת האתרוג) דרשו חכמנו אך ורק מהתורה שבכתב, בהסתמך על רוח הקודש ששרתה בהם, ויכולתם להבין מהתורה שבכתב דברים שאנו הפשוטים לא רואים בדורנו.

סיכום דבריי: לא בהכרח כל דבר שחכמנו דרשו מהתורה שבכתב, היה לו מקור במסורת שבעל פה, כפי שהראיתי לעיל.

אשמח לשמוע את תשובת הרב.


תשובה:

הבנת מהלך ההיסטוריה בהחלט נלמדת מהתורה שבכתב, שהרי זה עניינה. הלכות מעשיות בהכרח ידועות מהמציאות.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)