הרב אורי שרקי

הכוזרי - מאמר רביעי, פסקה ט"ו

מתוך ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי

ו' באלול תשס"ז

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




הרקע של הדיון הוא ההפרש בין שם ה' לשם אלוהים.

אלוהים זו ההכרה האלוקית הכללית שנמצאת במידה רבה בעולם כולו. ויש שם ה' שהוא מיוחד לאומה הישראלית. האם יש שני אלים? לא. אלא ,שהחבר משווה זאת לאור שנראה לפי קליטת הגופים אותו. יש הבדל בין הנפשות הישראליות לנפשות של שאר האומות.

יש רמז לדבר בפרשת עקדת יצחק: "שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם". מדוע ההפרדה הזו הרי הלכו יחד שלושה ימים. למה משאיר אותם עם החמור זה ביטוי לא מכובד. אלא מה שאני הולך להשיג עם הבן הזה הוא כל כך גדול ושונה מכם כמו שאדם שונה מחמור. ההשגה האנושית יש לה גבול שהוא גבול החומר. קאנט אמר שלהשגה האנושית יש גבול שהוא הסובייקטיביות של החומר. ולכן משאירם עם החמור. ומה פירוש המילה "פה"? האם אסור להם לזוז מילימטר מהחמור? מה הגבולות של "פה" שאמר להם אברהם? "פה" משמעותו - "העולם הזה".

כמו שהקב"ה שואל את אליהו: "מה לך פה אליהו?" הוא מבקש ממנו למעשה :"תגדיר מה מהותך בעולם?" ולכן אליהו עונה:" קנוא קינאתי!".

הגימטרייה של "פה" זה 85 ואלוקים זה 86. נאמר בתהילים "ותחסרהו מעט מאלוהים" אם מחסרים 1 (מעט) מאלוהים מגיעים קרוב לאלוקים. וזה שיא ההכרה האנושית שמגיעה קרוב לאלוקים.

"ואני והנער נלכה עד כה" כה בגימטרייה =25 שזה שם הוויה פחות 1. מה שמבדיל בין ישראל לבין הגויים זו נוכחות ישראל החודרת לכל ההוויה. כמו אור שחודר דרך גוף שקוף ולא דרך גוף אטום. אם כך יש בנפשות הישראליות הופעה גדולה מאד שהיא חלק מזה שאנו עם סגולה.

"הנפשות ההן מקור מחצבתן..." - לגויים יש גם כאן השגה במציאות הקב"ה אך הם מבינים אותו כאלוהי האלוהים כלומר אין להם נגיעה ישירה בו אלא רק דרך מתווכים. למשל במיתולוגיה היוונית השורש של הכול לפני הורי זאוס הוא הכאוס. כלומר, אי-סדר. וככל שאתה עולה יותר בפירמידה של האלוהות יש לך פחות למי לפנות. לזאוס בקושי פונים . פונים לפי הצורך למי שאחראי על כל ענין ,כמו קופידון לאהבה וכו' עד שלבסוף בראש הפירמידה כלל אין למי לפנות. בעוד שאנו אומרים כי בתוהו יש רצון ויש יכולת והוא למעשה, מה שהתחיל את הכול.

הייחוד והמומחיות של עם ישראל הוא היכולת להתנבא.

שם אלוהים שהוא הטבעיות של העולם מופיע גם אצל הגויים ואנו רואים שפרעה אומר: "מי ה' שאשמע בקולו. לא ידעתי את ה' ואת ישראל לא אשלח" - אני לא מכיר את ה' ולא שמעתי אותו ולא שמעתי שיש מי ששומע אותו. אז באמת, לכאורה, לפרעה יש סיבה טובה לא לשלח.

לעבור גיור זה מעבר טראומטי זה להיקרע מאומה אחת ולהיות פתאום שייך לאומה אחרת. זה לא נורמאלי שאדם יעקר מהשורש הלאומי שלו. אז מדוע אנו מוכנים לתת לאנשים לעשות זאת ולהתגייר? כי יש להם רק קדושת הפרט ולנו יש גם את קדושת הכלל. ולכן אנו מוכנים לתת לו לגרום לעצמו את הנזק הזה על מנת שיזכה לקדושת הכלל. אבל לעתיד לבוא כל אומה תשיג את קדושת הכלל בתוך אומתה ואז זה לא הוגן לקבל גרים.

(יש הלכה ב"שולחן ערוך" שצריך להקשות על גרים. מנסים לשכנע אותו על ידי השאלה: למה לך להיות יהודי? שואלים שלוש שאלות:

למה לך להצטרף לאומה כזו שסובלת כל כך מהגויים? כלומר, האם אתה מוכן להצטרף להיסטוריה שלנו ולצרות שלנו.

האם אתה בטוח שאתה רוצה לקיים את כל המצוות הקשות? ואומרים לו מקצת מצוות קשות ומקצת מצוות קלות.

אם מסכים יורד למקווה עולה והוא יהודי. לא עולה - היה גוי טוב. )

פרעה היה צריך לקבל את כל עשר המכות על מנת להבין מה זה שם ה'. שנאמר "וידעו מצרים כי אני ה". וכל העניין שה' חיזק את לב פרעה זה על מנת לתת לו בחירה חופשית ושלא מיד יפחד וישלחם.

והשאלה היא מדוע פרעה שילח את עמ"י? הרי בעסקה בינו לבין משה, משה אומר לו שלח את עמי ואם מאן אתה לשלח הנני הורג את בנך בכורך כלומר זה יגיע עד מכת בכורות. ואם זה הגיע אז למה פרעה עוד צריך לשלחם? הרי כבר קיים את החוזה? אלא שהוא השתכנע ולכן אומר קומו צאו מתוך עמי... גם אתם גם צאנכם... וברכתם גם אותי". הוא הבין שהברכה היא בעמ"י ולא במצרים.

ובאמת, השם אלוהים היה ידוע במצרים כמו שפרעה אמר ליוסף "אחרי הודיע אלוהים אותך" "איש אשר רוח אלוהים בו".

החבר מביא את משל האיש המכיר את השמש. אור על מנת לא להזיק אלא רק להועיל צריך בקרה וצמצום. כמו צמצם של מצלמה.

עם ישראל יושב כצמצם של המצלמה ושולט על כניסת האור לעולם אבל אם אתה הצמצם אתה בהכרח לא הפילם. ולכן עמ"י אינו עם נורמאלי. אנחנו טובלים כל כך באור עד שאנו לא מסוגלים להיות נורמאלים כמו הגויים. הגויי הוא האדם הטבעי. אך אנו לא יכולים להיות האדם הטבעי.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)