הרב אורי שרקי

הלכות תשובה לרמב"ם - פרק ב', הלכה ב'

מתוך ספר משנה תורה לרמב"ם

כ"ו באלול תשס"ז

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק ב', הלכה ב': "ומהי התשובה...?" זוהי פעולה של הרצון. "הוא שיעזוב החוטא חטאו ויעזבו ממחשבתו ויעלה על דעתו שלא יעשה עוד...". המילים האלו מטעות כי המילה מחשבה שינתה במהלך הדורות את משמעותה. וכי אדם יסיר ממחשבתו את זה שאי פעם חטא? המילה מחשבה בעברית תנ"כית משמעותה - רצון. כמו "מחשבת המן אשר חשב על היהודים" מה משמעות מחשבת המן - רצון המן. והרמב"ם כאן כשאומר יסיר ממחשבתו מתכוון שיסיר את החטא מרצונו. התשובה היא הרגע של ההחלטה וזה לא נמדד בזמן. המילה מחשבה כפי שאנו מגדירים אותה כיום אין לה שום ביטוי תואם בתנ"ך. ומעניין שביוונית העתיקה לא היה קיימת מילה בשביל רצון. וזה די מעורר מחשבה על הנפש הקולקטיבית של העמים הללו. אצלנו מושג המחשבה לא קיים ואצלם מושג הרצון לא קיים. כי אצל הפילוסופיה היוונית תכלית האדם היא המחשבה וזה מפגש עם אובייקט ואין מאחורי זה שום ישות שאיתה אנו נפגשים. ורצון בלי מחשבה יכול להוביל לכל מקום שהוא. רצון ללא קריטריון מוסרי הוא מסוכן. כלומר זה עלול לגרום לבעיות קשות אם אין אישיות ביסוד הדבר. יש היום מגמה חדשה של להוכיח את התורה לפי צפנים של דילוגי אותיות וזו בעיה כי זה מציג את האל כתוכנת המחשב הגדולה בעולם כשכל הגדול ביותר. לעומת זאת, האל של הפילוסופיה לא יכול לומר מילה אחת פשוטה - אני. בעוד אלוקים אומר "אנוכי ה' אלוהיך". העברי אינו פוגש מחשבה מופשטת כי אם ישות אלוהית, בעוד היווני אינו פוגש את האלוקים. ואנו רואים שלמחשבה האנושית יש יכולת של רצון ושל מחשבה. לאדם יש יכולת של תשובה כי יכול להפך את רצונו והשכל העליון אצלנו זה תורה. יש פרק באורות התשובה ששמו הכרחיות התורה והתשובה זו לזו. כלומר שהתורה מאירה את מרחבי התשובה והתשובה את מרחבי התורה. ומתוך בינה מגיעים לתשובה ולכן הוקדם "חונן הדעת להשיבנו".

אנו רואים שבחינוך אם אנו מכריחים מישהו לעשות משהו זה גורם לדחייה ולכן צריך שעל מנת שאחרי המעשים ימשכו הלבבות צריך שקודם יהיה לב לפני המעשה.

"ומהי התשובה? שיגמור בלבבו שלא יעשהו עוד. שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש עוון מחשבותיו... וכן יתנחם (יתחרט) על שעבר שנאמר כי אחרי שובי ניחמתי ואחרי היוודעי ספגתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי ספגתי חרפת נעורי". יש כאן עתיד ואחרי זה עבר ולכאורה ,היה אמור להיות הפוך? ומהיכן הרמב"ם לקח זאת מרבי נחמן מברסלב שאמר שהעבר מכביד מאד על האדם ולכן קשה לו לשוב בתשובה אך העתיד הוא נקי לגמרי וחופשי לגמרי ומלא תקווה לכן כאשר האדם מקבל לגבי העתיד הוא מקבל כוחות משם שמאפשרים לו לתקן גם את העבר. "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא יחזור לחטא זה לעולם..." איל ההלכה מבקשת ממני משהו שרק הקב"ה יכול לתת לי את העדות הזו? אלא מדובר שהכוונה היא שהחרטה תהיה כל כך חזקה עד שיהיה ברור שלא יחזור לכך שוב וכאילו הקב"ה מעיד על זה. אפלטון אמר שהשכחה התחילה כשהמציאו את הכתב.

"וצריך להתוודות בשפתיו...". הרמח"ל אומר ב"מסילת ישרים" שעקירת הרצון היא כעקירת המעשה. והשאלה היא מדוע? אלא שהשאלה היא מי עושה את המעשים שלי? האם זה אני או הקב"ה?! זה מה ששואל קין: "השומר אחי אנוכי?" אם אתה לא היית רוצה שאהרוג אותו היית מונע זאת. לכן אתה אשם!". גם הביטוי "גדול עווני מנשוא" חז"ל דורשים אותו כחוצפה. ומדוע קין נענש כי הוא לא רצח לשם שמים אלא רצח לשם קנאה ולכן ברגע שאתה כבר לא רוצה את המעשה אז הוא חדל להיות שלך והופך להיות רק של הקב"ה ולכן הופך לטוב כי הקב"ה יודע איך להפוך גם רע לטוב. ולכן זדונות נהפכות לזכויות כאשר חוזרים בתשובה מאהבה. כי כשאנו חוזרים מיראה שרוצים את החטא אך מפחדים ממנו זה לא מספיק, אך כאשר אני חוזר מאהבה ובאמת מתחרט אז הקב"ה הופכו לטוב ואני מסוגל לראות זאת.

ישנו מדרש על מותו של משה שבו הקב"ה ומשה מתווכחים האם משה צריך למות ובסוף הטענה של הקב"ה היא כשהרגת את המצרי האם שאלת אותי? ומשה אומר: "אבל אני הרגתי רק אחד ואתה את כולם; אז רק עשיתי את רצונך" .הקב"ה אומר לו: "כן, אבל אני יכול לחיותם ואתה לא". כלומר אתה צריך לעשות לפי השגתך ולפי מדרגתך ושם אתה נמדד.

ומדוע אם כך צריך כפרה? צריך לאזן את העולם ואת המעשים שנעשו בעולם. הרב אומר שהמעבר בין בחירה לידיעה היא לפני התשובה ואחרי התשובה. לפני התשובה האדם נמדד לפי הבחירה ואחרי לפי הידיעה.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)