הרב אורי שרקי

הלכות תשובה לרמב"ם - פרק ב', הלכה ט'

מתוך ספר משנה תורה לרמב"ם

ו' בתשרי תשס"ח

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק שני, הלכה ט': "אין התשובה ולא יוה"כ מכפרים אלא על עבירות שבין אדם למקום... אבל עבירות שבן אדם לחברו אינו נמחל לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו". יש המסיקים מזה שעבירות בן אדם לחברו חמורות מעבירות שבין אדם למקום. אך אין כאן כל אינדיקציה לכך ,כי הקב"ה הסכים שברגע שנחזור בתשובה על עבירות שעשינו כלפיו אז הוא יסלח לנו ,אך בעבירות שבין אדם לחבירו נכנס גורם נוסף שהוא - חבירו . הוא צריך לסלוח וזה על פי הגיון פשוט. האמת היא שהרמב"ם מקל עלינו כי במשנה שמופיע עניין זה כתוב שעבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר והרב צבי יהודה פירש זאת שאם יש לך עבירות בין אדם לחבירו יוה"כ לא יכפר לך כלל גם על עבירות שבין אדם למקום. אך נראה שאין הלכה כך , אלא כפי שפסק הרמב"ם.

לפי האמת - האדם היה אמור להימדד ולהישפט על פי היחס הישיר בינו לבין הקב"ה כמו שהאדם הראשון נשפט , אך מאז חטא האדם הראשון אין שפיטה ישירה מול היחס לקב"ה אלא מול היחס לחבירו שזו נגזרת של היחס של האדם למקום. ובאחרית - הימים משפט האדם יהיה לפי היחס של האדם בינו לבין עצמו. כלומר דעת אלוקים תנבע מעצמיות האדם וההבדל בין התקופה הראשונה לשלישית היא שהאדם הראשון ראה את הקב"ה מבחוץ ואילו בתקופה השלישית האדם יגלה את הקב"ה בתוך עצמו. כל הרעיון של מצוות בן אדם לחבירו הוא כמו בין אדם למקום כלומר היכולת לתת יחס למישהו חיצוני ממני.

"ואהבת לרעך" - בין אדם לחבירו. "כמוך" - בין אדם לעצמו. "אני ה'" - בין אדם למקום.

"לא רצה חברו למחול לו מביא שורה של שלושה בני אדם מרעיו...לא רצה מניחו והולך לו וזה שמחל הוא החוטא...". כלומר אם אדם לא סולח לאחר כל מה שעושים זו גאווה. אך בקשת הסליחה צריכה להיות לאחר שהאדם עשה תשובה והתחרט באמת ולא סתם בקשת סליחה של נימוס (שרה בממשלה כתבה לקראת יוה"כ מכתב סליחה לרב של נצרים. הוא ענה לה שהוא סולח בתנאי שתבטיח שלא תעשה זאת שוב).

חסד ללא דין מועך את האדם ומאבד את אישיותו. מידת הדין המשולבת עם רחמים היא מה שמוציא את האדם לפועל. כמו אדם שמקבל נדבה של מליון שקל הוא "ייפול" עם זה, אך אדם שמקבל הלוואה של מליון שקל בלבד שהוא ישקיע אותם בתבונה בעסק רווחי ויחזיר אותם אז הוא נעמד על רגליו ונבנה ולכן זו דרך הדין והיא מה שיבנה את האדם.

הלכה י': "אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס" - אלו דברי מוסר שהאדם לא יפתח בליבו מידה של אכזריות אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס ואם אדם חזר בתשובה באמת יסלח לו ולא יקום ולא ייטור. וזו דרכם של ישראל. אבל הגויים דרכם להמשיך ולהתנקם ולכן על הגבעונים נאמר שהם לא מבני ישראל למרות שפורמאלית הם התגיירו, אך הם לא הפנימו את המידות של עמ"י ולכן דרשו את מות משפחת שאול וגם קיבלו כי היה צדק בטענותיהם. הרמב"ם הוסיף כאן את ההשוואה לגבעונים ודיבר על האופי היהודי כי זו לא הלכה מחייבת שיוכל לומר כך חובה לעשות אלא זו הנחייה מוסרית שכדאי לעשותה.

אומר הרב קוק כשיש לאדם עבירות שלא יכול לתקן כי זה גזל הרבים או כי לא יודע ממי גנב וכו', הוא צריך לעשות את המקסימום שהוא יכול לתקן את הדברים האחרים שיש לו ואת זה. והקב"ה כבר יזמן לו את הדרך לתקן ולרצות את חבירו.

המהר"ל מסביר כי כל אומה מתחברת למה שמתאים לאופי הקולקטיבי שלה לפי חסרונותיה ולכן הקדרים - ישובי המדברות אוהלי קדר עובדים למים שזה מה שאין אצלם והכיתיים שגרים באיים ויש שם הרבה מים לכן הם עובדים לאש. לכן עמי אירופה שאצלם יש מידת אכזריות גדולה לכן כשבאים לחזור בתשובה מאמצים לעצמם דת של חסד בלבד. ועמי ערב שאצלם ההפקר של הגזל והעריות שולט לכן אצלם יש דת של דין בלבד. ואצל עם ישראל הייחוד הוא במידת האחדות האלוקית וזה מראה שאצלנו יש את מידת הפירוד.

הלכה י"א: "החוטא לחבירו ומת חבירו..." - הרמב"ם אומר שיביא עשרה מישראל שכן אז יש שם שכינה כלומר תוספת דעת אלוקים והמת ימחל לו.

בהלכות ט', י' ויא' הרמב"ם מלמד על הלכות בין אדם לחבירו. מה תפקיד יוה"כ .יש ביטוי "עיצומו של יום מכפר" והרמב"ם דרש "עצמו של יום". כלומר, עצם ההגעה ליוה"כ תכפר. אך כל זה בימינו . בימי קדם הכפרה הייתה על ידי השעיר ולא על ידי היום. כלומר כאשר ביהמ"ק היה קיים ,אז השעיר מכפר ואילו כשאין ביהמ"ק קיים אז היום מכפר. ומה היא הפעולה של השעיר שמשתלח לעזאזל. ומכיוון שכהן נותן גורלות אחד לה' ואחד לעזאזל יוצא שהעזאזל אינו הקב"ה ולכן יש עוד רשות. יש שפירשו שעזאזל זה שם מקום, אבל אז היו צריכים לפרש גורל אחד למזבח וגורל אחד לעזאזל. ולא לה' ולעזאזל. אלא כאשר שולחים את השעיר לעזאזל אנו שולחים אותו בצורה הכי ברברית שמתאימה לטבעו של העזאזל - היצר הרע. ולכן זו הפרנסה של העזאזל בצורה שמתאימה לכוחות הטבע הראשוניים הבלתי מוסריים. אלא מי אמר לתת לעזאזל את השעיר? הקב"ה! כלומר, גם כל כוחו של העזאזל בא רק מהקב"ה. ולכן המעשה של שילוח השעיר הוא המעשה המונותיאיסטי המוחלט שמראה ,שאין כוח מבלתי ה' וגם הרע ממנו. לכן אין ביוה"כ שטן כי הכל רק רשות אחת .הקב"ה בלבד. ולכן אנו צריכים לתת לכוחות הרע רק פעם בשנה כוח . זה ל א משהו חינוכי פשוט ולכן צריך גם לעשות זאת במקום מבודד ולא נראה.

ומדוע יש גורל? כי על מנת להתכפר אנו חוזרים למציאות הראשונית של "לפני ה' תטהרו". כלומר ,לפני היות עוד יצור חוץ מהקב"ה שאז עדיין לא היה לו שם שכן לא היה מי שיקרא ל ו בשם ורק לאחר בריאת האדם יש לקב"ה שם. ולכן חוזרים למציאות הראשונית ולכן בה יש את הגורל.

איך ניתן להפוך את יצר הרע ליצר הטוב? הרב אומר שיצר הרע הוא כוחות החיים הטבעיים החזקים באדם כמו שאומר רבי נחמן מברסלב שיש לאדם 3 תאוות - אכילה, משגל ושינה? והנצרות אכן אומרת שזה דבר רע שיש להימנע ממנו. אך ישראל אומרים כי יש לנצל את התאוות הללו לדברים טובים. כמו שיצחק אמר לעשיו "עשה לי מטעמים ואוכלה ואברככה" כלומר יצחק היה אדם קדוש ולכן על מנת להכיל את הברכה שיהיה בה גם את הטעם הטוב לכן רצה לאכול אוכל טוב ומתוך כך לברך.

הבעש"ט אומר שיש שלושה שלבים: הכנעה, הבדלה, והמתקה.

הכנעה - לא לתת לו להתפרץ ולחנוק אותו.

הבדלה - אני כבר לו מעוניין עכשיו ביצר בכלל אך כול כוחותיו כבויים ואני מעין סמרטוט אך לא חוטא. ואני נבדל מן החטא.

המתקה - האדם מקים לתחייה את אותם כוחות שהרג בתוכו לשם שמיים.

אם נביא אומר לעבוד ע"ז סוקלים אותו, אז איך התורה אומרת לתת קורבן לעזאזל? אלא שכל הנביאים נסמכים על תורת משה ובתורת משה נאמר לא לשמוע לנביא שאומר לעבוד ע"ז ובאמת מצד האמת היינו הולכים אחרי נביא שאומר לעשות זאת ללא גזרת הכתוב שהפקיע את זה. ולכן איפה שהתורה לא גזרה את זה כמו ביוה"כ אז זה בסדר. חוץ מזה שזו לא הקרבה אלא נתינת כוח.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)