הרב אורי שרקי

במדבר - כלל ופרט

"שבת בשבתו", אייר תשע"ג



הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה רגיל לומר שבמדבר הוא הספר של ההליכה בדרך. למה הכוונה?

לעומת חומשי בראשית, שמות, ויקרא, המבליטים את הסדר הנפלא של העולם, מהבריאה דרך הופעת האנושות ועם ישראל, עד השראת השכינה במשכן ועבודת ישראל בו, מהווה ספר במדבר חטיבה בפני עצמה. עד אליו ניתן לחשוב שהתורה ניתנה עבור האדם המסודר, שעולמו יציב והזעזועים בו מועטים. ואילו ספר במדבר מפגיש אותנו עם מצבים של משבר ותהיות, האופייניות לחיי המדבר - חיי התנועה. במצב כזה, מתפרקת החברה למרכיביה, כשכל אחד פונה לדרכו הוא, ומושך לצד שלו.

לעומת הצד השלילי שבהתפרקות זו, יש גם צד חיובי. המדבר הוא המקום שבו ניתן לברר במעין מעבדת ניסוי את תפקידו של כל מרכיב של הציבור הישראלי, ולתת לו את מקומו הראוי לו. על מנת להתמודד עם מצב של חוסר סדר, יש תחילה לערוך מפקד של העם, לקראת צאתו לדרך. המפקד מזכיר שבראשית הליכתנו קיים סדר בסיסי גם אם הוא נלקה במהלך הנסיעה, במכשולי החיים, ושאליו אנו עתידים לשוב בפרשת פנחס במפקד של היציאה מן המדבר.

באה לידי ביטוי תפיסה עמוקה של התורה ביחס לצורת המניין. כשמונים ציבור, קיימת העקה, כי המנין במהותו אימפרסונלי - אינו מתחשב בזהות הפרטית. כך במשטרים טוטליטריים, הרומסים את ערך הפרט. ניתן היה במקום מספר כללי, לציין את השם הפרטי של כל אחד, אלא שהיתה לוקה האחדות הכללית. לכן התורה צותה למנות את בני ישראל, "במספר שמות". המספר הוא כללי, מדגיש את הצד המאחד של כל הפרטים, אבל גם השמות, מציינים את הערך של כל פרט. כך במידות שהתורה נדרשת בהן: "כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל". מתוך מצב כזה אפשר להתמודד עם המכשולים שיבואו במהלך החיים.

במהלך ההליכה במדבר, הדמות המרכזית שמובילה את עם ישראל הוא שבט לוי, העומד במרכז המחנה. הוא מיוחד למצבים של תהייה ומשבר. הוא מסוגל להתחבר עם כל ישראל, מכיוון שהוא מחוסר אחיזה. איננו לא כוהני - אריסטוקרטי, וגם לא עממי - אחוז בנחלתו. הוא דמות ביניים שיכולה לאחד את כולם. אמנם בארץ ישראל, שבט לוי - שבט התנועה, כבר אינו תופס מקום מרכזי. את מקומו יתפוס שבט בנימין, שנמצא בלב כל השבטים מבחינה הגאוגרפית. הוא מלמד את תורת ארץ ישראל, בתור היחיד מבין השבטים שנולד בארץ ישראל.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)