הרב אורי שרקי

לך לך - "יתנו לי מתנות"

"שבת בשבתו", תשרי תשע"ד




"ויהי רעב בארץ" – מכאן שיש רעב. "וירד אברם מצרימה לגור שם, כי כבד הרעב בארץ" – וכי לא ידענו כבר מתחילת הכתוב שיש רעב? אלא שמה שמשך את אברהם למצרים דווקא הוא העובדה שמצרים היא זו שרעבה, "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'". מאז נפילת האדם ממרומי האידיאליות של גן עדן לשפלות העולם הזה, נתפרד הנהר האחדותי היוצא מעדן להשקות את הגן, והיה בעולמנו לארבעה ראשים, לארבעה תרבויות יסוד: מצרים, הודו, אשור ובבל, שהוקמו על בסיס נהרותיהם: פישון-נילוס, גיחון-גנגס, חידקל ופרת. התרבות האנושית מנופצת לרסיסי זהות אנושית, שחכמי הסוד מכנים אותם 'ניצוצות של קדושה המפוזרים בין הקליפות', שתפקידו של עם ישראל הוא לחבר אותם מחדש: "ונברכו (מלשון 'הברכה' - חיבור) כל משפחות האדמה". הרעב בכנען מוציא את אברהם מן הארץ ומפנה אותו לטיפול ברעבונה של מצרים.

בשעה שמתקרב אברהם למצרים, הוא משמיע לשרה הסבר מפורט בדבר המשימה שממתינה להם שם: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את". יופי הוא משיכה. שרה היא הכוח החיוני המייסד את האומה הגואלת. כל אומה תחפוץ לנכס אותה אליה. שתי סכנות אורבות להם: א. "והרגו אותי", ב. "ואותך יחיו" – ותימסרי למצרים. הפתרון הוא "אמרי נא אחותי את". הביטוי הזה רומז לחכמה: "אמור לחכמה: אחותי את". לאמור שבאנו למצרים על מנת ללקט ממנה את החכמה שנפלה מגן עדן לנהר פישון. "למען ייטב לי בעבורך" – יתנו לי מתנות (רש"י). בפשט: בכך תינצלי, כי יתנו לי מתנות כדי שאסכים להשיאך כאחותי לאחד מנותני המתנות, וכך נרויח זמן. בנסתר: אקבל את מתנותיה הפנימיות של מצרים, על מנת להעלותן בחזרה אל הקודש. "וחיתה נפשי בגללך" – שלא יהרגוני. מכאן שדאג אברהם תחילה להצלתה של שרה ורק לאחר מכן להצלת עצמו. האדם היחיד במצרים שאיננו זקוק להסכמתו של אחיה של שרה על מנת לקחתה הוא המלך, אלא שלא עלה בדעתו של אברהם שהוא ייפגש עמו. רק פקידי הגבול ושרי פרעה היללוה אל פרעה לאמור שראויה היא למלך ולקחו אותה אל פרעה.

בסופו של דבר, מעלה אברהם עמו רכוש גדול ממצרים. אנשים, בעלי חיים וכסף וזהב, הם הנושאים על גבם את תמציתה של תרבות מצרים, במהלך המבשר את הוצאת הרכוש הגדול על ידי ישראל ביציאת מצרים וביציאת אירופה, לתיקונה של האנושות כולה באחרית הימים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)