הרב אורי שרקי

חיי שרה - עיסקת מקרקעין

"שבת בשבתו", חשון תשע"ד




ביקש אברהם אבינו לקנות אחיזה בקרב בני חת, בתור אזרח הארץ. לשם כך הוא מציג את הצד השוה בינו לבינם: "גר ותושב אנוכי", אברהם חש שהוא מצד נשמתו, גר בעולם, ומצד הטבע, תושב. הוא מוסיף שאף הם כמוהו: "עמכם". בני חת אינם מקבלים את משנתו של אברהם, המחברת באישיות אחת את שתי צורות הקיום האנושי. הם סבורים שהעולם מחולק בין אנשים רוחניים ואנשים ארציים. לדעתם אברהם הוא "נשיא א-לוהים" ואילו הם "עם הארץ", ומסרבים להעניק לו אחוזת קבר, שתהפוך אותו לאזרח הארץ, אלא מרשים לו להשתמש בקבריהם, בלי זכות קניין.

לעזרתו של אברהם נחלץ עפרון בן צוחר, המכיר ביכולתו של אברהם לרומם את האנושות מנפילתה. שמו מעיד שהוא יודע שהאדם בראשיתו היה צחור וזך ונהיה עפרי. הוא מצפה לכך שאברהם יעלה את האנושות, בבחינת "ויקם שדה עפרון", כשהוא מתחבר למקום קבורת אדם הראשון.

מערה אינה משמשת לחקלאות אלא לקבורה. שדה משמשת לכתחילה לחקלאות ובדיעבד לקבורה. אברהם מבקש לקנות את המערה בלבד, כדי שיובהר שזו אחוזת קבר, המקנה לפי חוקי קדם, אזרחות של קבע. עפרון מבהיר לו שבני חת לא יתנו יד למהלך כזה, ולכן מציע לו לקנות את השדה, ואת המערה כחלק ממנו. אך אם כך, יטענו בני חת שאין זו אחוזת קבר רשמית אלא שטח חקלאי שבו נעשה שימוש חריג של קבורה.

והרי הפתרון המבריק של עפרון. קרקע נקנית בכסף או בחזקה. אם השדה תיקנה בכסף, יטענו בני חת שזה שטח חקלאי. אך אם היא תיקנה בחזקה, אופי השטח ייקבע על פי הפעולה של הקונה: אם נטיעת עצים, זו שדה. ואם קבורה, זו אחוזת קבר. "לעיני בני חת" הכסף נחשב מאוד, ולכן הם משוכנעים שמתן המעות גמר את הקניין. אבל עפרון הרומז לאברהם "שמעני", מבהיר שהכסף באמת אינו נחשב בעיניהם "ביני ובינך – ולא לפי סברתם של בני חת – מה היא, ואת מתך קבור, ורק אז תעבור הבעלות.

אברהם עשה כעצתו "וישמע אברהם אל עפרון". התוצאה היתה גרסה כפולה בהבנת פעולת הקניין: "ויקם שדה עפרון השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה", בהדגשת האופי הקלאי, "לאברהם למקנה לעיני בני חת". אבל: "ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא", ורק אז, "ויקם השדה והמערה אשר-בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)