הרב אורי שרקי

תצוה - הערת שוליים

אדר א' תשע"ד




מזבח הקטורת מופיע בפרשתנו לכאורה חוץ למקומו הראוי לו. כל כלי המשכן תוארו לפרטיהם בפרשת תרומה, ובגדי הכהונה במחציתה הראשונה של פרשת תצוה. התורה מתארת בהרחבה את כל סדרי חנוכת המשכן ואת השראת השכינה שעתידה להיות בו. רק אחרי כל אלה נאמר: "ועשית מזבח מקטר קטורת". באופן שטחי נראה הדבר כאילו "נשכח" המזבח מהרשימה, והוכנס בדיעבד על ידי הערת שוליים.

אך האמת היא שהקטורת הינה המרכיב היחיד של עבודת המקדש שבנוי במפורש על מציאות החטא שבפועל. בעוד שבגדי הכהונה נתנו כדי להציל את האדם הנתון לשליטת הדמיון והעלול לחטוא, הרי שהקטורת מניחה שיש בציבור כאלה שחטאו בפועל, אלה הם המיצגים על ידי החלבנה, שריחה רע, ושהיא הכרחית כדי שלא תיפסל הקטורת, כשם שפסולה תענית שאין בה מפושעי ישראל. לראשונה גם מזכירה התורה את הצורך בכפרה בכלל ובעבודת יום הכיפורים בפרט: "וכיפר אהרון על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים".

לא יתכן היה לכלול את החטא לכתחילה בסדרי עבודת המשכן, כי אז היה נחשב החטא למרכיב בלתי נמנע של חיי האדם ושל עבודת ה' שלו. הכרח חינוכי הוא להודיע שהחטא הינו בדיעבד, גם אם יש לו תיקון. לפיכך הופיעה הקטורת, יחד עם המזבח המשמש את הקטרתה, אחרי תיאור חנוכת המשכן דווקא.

העלאת עניין הכפרה בסוף פרשת תצוה משמשת גם כמעבר לפרשת כי תשא, שבה מתואר חטאה של האומה במהלך המאורעות של מתן תורה, והפותחת אף היא בעניין כסף הכיפורים. הקטורת היא ההבטחה שגם אם נפל עם ישראל לאן שנפל, עדיין יש תקוה, ואין יאוש בעולם כלל.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)