הרב אורי שרקי

השבת

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




כל יום קדוש בלוח העברי בא לציין איזשהו מאורע. אז איזה מאורע בא יום השבת לציין?

תשובה: השבת זהו היום בו אנו מציינים את בריאת העולם. לכן נאמר עליו בתפילות "זכר למעשה בראשית". כלומר, אם תשאל מהו היום שבו מציינים היהודים את בריאת העולם, התשובה תהיה - יום השבת. זה מעורר באופן אסוציאטיבי את השאלה, מה עם ראש השנה? גם ראש השנה מציין את בריאת העולם, לא? התשובה היא שזה לא כל כך בטוח שראש השנה מציין את בריאת העולם, אבל יום השבת - כן. אם כך, זה מראה כמה בריאת העולם היא משמעותית בעיניה של היהדות, שכן השבת חלה בכל שבוע!

אם זה נכון, הייתי עושה את השבת ביום ראשון בשבוע, כי היום שבו נברא העולם הוא היום הראשון, לא היום השביעי. אם אתה רוצה לציין את בריאת העולם זה צריך להיות ביום ראשון. ובאמת שבת, נקראת כך כי ה' שבת, ודווקא כשה' שובת, אז הוא חדל מלברוא. לא בזה מתגלה גדולתו של הבורא. אם כן, מדוע אנו מציינים את בריאת העולם בשבת ולא כאמור ביום ראשון?

(תשובה אפשרית - היום השביעי הוא סיום הבריאה, ראוי לציין! התשובה היא שזה אקט פחות חזק מאשר בריאת יש מאין שמתחילה ביום הראשון ובה מתגלה גדולתו).

תשובה: בכך שאנחנו מציינים את הבריאה דווקא ביום השבת, אנחנו באים לתרץ איזשהו קושי.

הקושי הוא, שכל אדם ממוצע, כשהוא מסתובב בעולם, אין לו שום סימן לכך שהעולם נברא:

אני הולך בעולם ורואה אספלט, קיוסק. אתה רואה עצים, עוד טיפה למעלה קצת שמש... כלומר, הטבע של העולם איננו מורה על כך, אא"כ אני איש מדע ואני חוקר מאיפה הגיע הרעיון שהעולם נברא. זה נקרא "עולם כמנהגו נוהג". לכן כשהיהודים באים ואומרים שהעולם נברא זה דורש הסבר.

כלומר, נגיד שאתה צודק שהעולם נברא, אז איך אתה מסביר את זה שהעולם כל כך קבוע?

והתשובה היא בגלל שה' שובת. כלומר ה' שובת ולכן העולם נראה כמו שהוא נראה.

ז"א שדווקא אנחנו מציינים את יום השבת ולא את יום הבריאה, מכיוון שאנחנו רוצים להשריש בתוך ההכרה של האדם שהעולם נברא, ולכן אנחנו לא רואים את פעולות ה'.

תשובה נוספת: אף פעם לא ראינו את היצירה של ה'. לא ראינו מעשה של הוצאת יש מאין. ולכן אתה לא יכול לציין דבר שאין לך שום חיבור קיומי אליו. לעומת זאת, שביתת ה', אפשר לחוות.

בפירוש רש"י לפתיחת ספר "בראשית", הוא שואל בשם רבי יצחק "מה טעם פתח בבראשית?". מה ז"א? סוף סוף מישהו מתחיל מהתחלה ואתה שואל למה? אלא שהשאלה עמוקה מאד. רש"י כנראה מבין שאי אפשר להתחיל מההתחלה. כדי שיתחיל משהו אתה צריך שיהיה משהו קודם לו. לכן הראשית בהגדרה היא דבר בלתי נתפס, ולכן אי-אפשר לכתוב עליו. ולכן שואל רש"י זאת.

בספר בראשית, יש תיאור של דברים שנקראים ימים. לא כל כך ברור מה זה, כמו שרש"י אומר שזה לא בא ללמד את סדר הבריאה. ובסיום כל יום ויום, כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר" יום פלוני. (בסיומו של היום השני, שלישי,..., השישי) ואח"כ ו"יכולו השמים והארץ" וכו', "וישבות אלוקים מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי".

לא?! מדוע לא?! התשובה מובנת מאליה. אם אתה מבין שבכל יום שמסתיים מגיעה הסיומת המתבקשת, וביום השביעי איננה, סימן שהיום השביעי לא הסתיים. כלומר, לפי התיאור של התורה, אנחנו ביום השביעי של הבריאה. כלומר, אנחנו עכשיו במצב שבו הקב"ה שובת.

(התערבות של הקב"ה בהיסטוריה תיקרא חילול שבת לצורך פיקוח נפש לצורך הבריאה בכללה. השעון, הפלטה וכו' נקראים "הטבע").

השאלה שעולה באופן בלתי נמנע היא, למה זה כל כך חשוב שהעולם נברא? הרי לוח השנה העברי מציב בכל שבוע את יום השבת.

התשובה היא: שאם אנחנו לא מניחים שהעולם נברא אנחנו נוטלים את יסוד החופש מן העולם.

אני רוצה להסביר: אם העולם קדמון זה אומר שהטבע קבוע ועומד - לא זז. יוצא מזה שיש חוקיות ברזל שהיא היא זו שקובעת את גורלו של העולם והאדם ואז אתה לא באמת בן חורין.

מה שאין כן, אם אתה אומר שהעולם נברא - האקט של הבריאה הוא אקט של חירות. כי הקב"ה לא היה חייב לברוא את העולם והוא ברא. זו החירות האלוהית. אם בשורש כל המציאות עומדת חירות, אז יש אפשרות שמשהו מהחירות הזו יחדור לתוך העולם והעולם יהיה בן חורין.

לכן, העולם כולו הוא תוצאה של מעשה מוסרי: יש מישהו שהחליט להעניק את הקיום למישהו מחוץ לו. קוראים למעשה הזה "חסד". אבל אם אתה אומר שהיחס בין אלוקים לבריאה הוא יחס אוטומטי יוצא שהמוסר הוא לא ראשוני בעולם, הוא סתם טריק של חלשים.

הסבר: ניקח שני בני אדם, אחד יהודי ואחד יווני ויושבים על ספסל בבה"ד 6. אתם יודעים מה זה בה"ד 6? זה בה"ד של מקצועות לוגיסטיקה בצריפין. עובר מולם צדיק, מחליק על קליפת בננה ושובר את הרגל.

מה היהודי אומר? איך זה יכול להיות?! הוא צדיק... ורע לו. נוצרה קושיה:

היווני אומר: אתה לא מבין כלום, הוא מוציא פתק וכותב, "חוק: כל המחליק על קליפת בננה בזווית נתונה נופל ושובר את רגלו. חוק של הטבע".

השאלה היא מי צודק? כלומר, מה היא הנחת היסוד מאחורי כל אחד מהם?

השיח של היווני הוא שהעולם מנוהל בחוקיות והמוסר הוא מקרה.

לעומת היהודי שסובר שהעולם בכללו כולל חוקי הטבע והגרוויטציה זה קודם כל מוסרי. אז אם כן יש קושיה איך הוא שבר את הרגל.

למה כל כך חשוב לדעת שאנחנו חופשיים?

אם אנחנו לא חופשיים אז אין משמעות למוסר, למקום שבו אני יכול לבחור בין טוב לבין רע.

כשהגשם מגדל את החיטה למשל, לא מגיע לו ישר - כוח על כך שהוא מגדל את החיטה, ולא מגיע שום גינוי להר - געש שקבר אלפי אנשים כי זו פעולה מוכרחת. אפשר לדבר על מוסר רק במקום של חרות.

לכן, אפשר לומר שבלי השבת, לא היינו זוכרים שיש חירות. לא היינו זוכרים שהמוסר זה רציני.

מה עושים ביום השביעי, בני האדם? עובדים (כמו גוי של שבת, והקב"ה הוא היהודי של השבת) עבורנו התקופה הזאת היא תקופה של חול. שישה ימי חולין שבהם אנחנו צריכים להשלים את משימות ההיסטוריה. כמה זה יום היסטורי? אלף שנה. אז כמה זמן ההיסטוריה צריך להמשך? 6000 שנה.

איך נאמר במסכת אבות? "היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק והכל מתוקן לסעודה" איזה יום הוא קצר? יום שישי. האלף השביעי יהיה כבר אחרת.

יוצא שכשיגמר האלף השישי נוכל להכנס לאלף השביעי שהוא היום ה-? שמיני.

איך אנחנו יודעים שיום השביעי הוא 6000 שנה? זה כתוב במפורש "כי ששת ימים עשה הקב"ה את השמים ואת הארץ" כלומר, השמים והארץ עושיים מששת ימים. זמן הקיום של שמים וארץ אלו הוא ששת ימים. שאחרת, היה צריך להכתב בשישה ימים. אם היו שואלים את הקב"ה כמה זמן עשית את השמים ואת הארץ, הוא היה צריך לענות, בשישה ימים. איך אנחנו יודעים שיום של הקב"ה הוא אלף שנים? שכתוב בספר בראשית לא תאכל מעץ הדעת טוב ורע כי ביום אכלך ממנו מות תמות. באיזה גיל הוא מת? 930. המדרש מספר שאדם הראשון היה צריך לחיות אלף שנה אבל הוא ויתר על 70 בשביל דוד המלך, שלכן אמר "כי אלף שנה בעיניך כיום אתמול".

אגב, זה מפורש בגמרא: "אמר רב קטינא שיתא אלפי שנא הווי עלמא".

"מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" - עיין בספר נפש החיים של רבי חיים מוולוז'ין שמסביר שזה לא הטבע אלא צירופי שמות ההויה, שממנה משתלשלת הבריאה.

האם אי אפשר להסיק על אלוהים מתוך הבריאה?

התפלאות מהבריאה תתאים יותר לפנתאיזם ולא למונותאיזם. אא"כ שמעת על אלוקים מהדתיים.

מה עשה אברהם כשהסתכל על השמש? סבר שהוא האלוה (הכל תלוי בו וכו'). ראה שהשמש שוקעת והירח עולה. אמר הירח הוא האלוה. באו עננים וכיסו את הירח, אמר העננים הם האלוה. ראה שהרוח באה ומפזרת העננים, אמר הרוח הוא האלוה. הסתכל בתוך עצמו וראה שבו יש רוח ונשאר נבוך ואמר "אפשר בירה זו ללא מנהיג". כלומר, אברהם אבינו הגיע לספק. ואז נוצרה בהכרה שלו מקום ריק, ואז אומר המדרש שנגלה אליו אלוקים. הוא יצר את האפשרות לאלוקים לבוא אליו כי הוא פתח חלל ריק בו להכרה. אנחנו שאבותינו נביאים אנחנו כבר מכירים, ולכן יש לנו ברכות כשאנו רואים פלאי הבריאה.

ההתגלות היא זו שייסדה את יום השבת. כי הרי מה היה בהתגלות? "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני לא תשא שם ה' לשוא זכור את יום השבת".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)