הרב אורי שרקי

סמיכת גאולה לתפילה - מסכת ברכות דף ד', עמ' ב'

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




מהתורה מותר לקרוא את ק"ש כל הלילה. שנאמר "בשכבך" - מהו זמן שכיבה? כל הלילה. אלא שחכמים סייגו לקרוא ק"ש על חצות, כמו שכתוב: "חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה" - הדוגמא הקלאסית היא שאדם בא מן השדה (לא מהכולל) - "בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא". לפי זה מותר לקרוא מקרא בלילה. מאיפה לקוח שאסור? מהקבלה, מהאר"י ז"ל. הרב אברום שפירא זצ"ל, רב ראשי לשעבר, נשאל על ידי מישהו אם אסור לקרוא מקרא בלילה. ענה לו הרב: "כשתהיה מקובל תעשה את זה". "ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה". ע"כ דברי הברייתא: "מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה". למה תוספת ההפחדה הזאת? "איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה ואיבע"א לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות קמ"ל דחובה". דרך אגב הקריאה הזאת, שמנו לב שנאמר שקורא ק"ש ואח"כ מתפלל. "אמר מר קורא ק"ש ומתפלל מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית" - מדוע מנסח זאת כך רבי יוחנן?

א. לא מצאנו שהממתין שש שעות בין בשר לחלב הוא בן העולם הבא.

ב. משמע שמי שלא סומך גאולה לתפילה, כגון ריב"ל החולק על ר' יוחנן, איננו בן העולם הבא?

"רבי יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תקנום". לפי ריב"ל אדם קם בבוקר, קורא ק"ש - מתפלל שחרית, מנחה, ערבית - וקורא ק"ש.

במסכת סנהדרין דף צ"ח מסופר על ר' יהושע בן לוי שבא לאליהו כשעמד בפתח מערת רשב"י ושאל את אליהו, שתי שאלות.

1. האם יש לי חלק לעולם הבא? ענה לו אליהו "אם ירצה אדון הזה".

2. מתי יבוא המשיח? ענה לו אליהו: "לך ושאל למשיח עצמו מתי יבוא".

ר' יהושע בן לוי שאל אותו כיצד יוכל למצוא את המשיח כדי לשאלו ואליהו הסביר לו היכן הוא נמצא וכיצד נראה. הלך ר' יהושע ופגש את המשיח, ואמר לו "שלום עליך רבי ומורי", אמר לו המשיח שלום עליך בר ליואי, שאל אותו ריב"ל "אימתי יבוא אדוני?" אמר לו "היום". חזר ר' יהושע לאליהו, שאל אותו אליהו: "מה אמר לך המשיח?" ענה לו ריב"ל: "שלום עליך בר ליואי". אמר לו אליהו: "הוא הבטיח לך ולאביך את העולם הבא". אמר לו ריב"ל: "שקר אמר לי (המשיח) שהרי אמר לי שיבוא היום ולבסוף לא בא". ענה לו אליהו: "כך הייתה כונתו בזה שאמר לך היום, דהיינו: "היום אם בקולו תשמעו"". נשים לב לשתי נקודות:

1. ריב"ל שואל קודם על עצמו, אח"כ על המשיח.

2. העובדה שהמשיח שיקר לא הטרידה את ריב"ל עד שזה היה רלוונטי לגבי חיי העולם הבא שלו, כשאליהו פרש לו את "שלום עליך בן ליואי". השאלה הפרטית מטרידה את ריב"ל במיוחד.

ברכות דף ט', עמוד א', בסוף העמוד: "תניא נמי הכי: (דברים טז) "הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה" - וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג): "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה". אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב". רש"י: "ניתנה להם רשות לצאת". צריך חוש ריח כדי לדעת שזה זה. גאל ישראל של ערבית - אתחלתא דגאולה (אמת ואמונה) וגאל ישראל של שחרית - גאולה שלמה (אמת ויציב) לגבי הלילה יש ספק. ריב"ל יש לו ללא ספק חלק לעולם הבא, אבל הוא לא בן העולם הבא. אם כן לא אמר ר' יוחנן "סומך אדם גאולה לתפילה" כי אי אפשר להכריח להיות כזה.

"במאי קא מפלגי אי בעית אימא קרא איבע"א סברא איבע"א סברא דר' יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא ור' יהושע בן לוי סבר כיון דלא הויא אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא". כלומר, ר' יוחנן אומר, זה כבר התחיל! וריב"ל אומר: "זה רק התחיל". "ואב"א קרא ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב (דברים ו) בשכבך ובקומך ר' יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה אף שכיבה נמי ק"ש ואח"כ תפלה ר' יהושע בן לוי סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש סמוך למטתו אף שכיבה נמי ק"ש סמוך למטתו". המקורות אותם המקורות, והסברות אותן סברות. ולא השכל ולא המקורות מכריעים. אלא זה עניין של שורש נשמה, האם אתה "בן העולם הבא", שאתה יכול לראות באתחלתא דגאולה - גאולה. "מתיב מר בריה דרבינא בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ואי אמרת בעי לסמוך הא לא קא סמך גאולה לתפלה דהא בעי למימר השכיבנו אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא". המהרש"א מפרש שבליל יציאת מצרים חששו בני ישראל מהמזיקים, גם ההולכים על שניים וגם הרוחניים, ולכן פתחו בתפילה להצלה מן המזיקים. "דאי לא תימא הכי שחרית היכי מצי סמיך והא אמר רבי יוחנן בתחלה אומר (תהילים נא) ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר (תהילים יט) יהיו לרצון אמרי פי אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא". למה כל כך חשוב היה לתקן את הפסוק הזה, צריך ללמוד. "הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא".

מסופר במסכת תענית, דף כ"ב, עמ' א', על ר' ברוקא שהלך בשוק והיה לו גילוי אליהו, שאל אותו ר' ברוקא: "למי ברחוב יש חלק לעולם הבא?". ענה לו אליהו: "לאף אחד". פתאום נכנסו שני אנשים לשוק, אמר לו אליהו: "להם יש חלק לעולם הבא". רץ ר' ברוקא לאותם שניים ושאל אותם: "מה מעשיכם?" ענו לו: "אנחנו אנשים בדחנים, אנחנו מצחיקים את אלה שעצובים ועושים שלום בין אלו המתקוטטים". ז"א שבשביל להיות בן העולם הבא צריך חוש הומור.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)