הרב אורי שרקי

שמונה עשרה - ברכת השלום




תפילת העמידה מסתיימת בברכה 'שים שלום': "שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד צדקה ורחמים'. הרבה ברכות אנחנו מבקשים מהקב"ה, ואמרו חכמים בסוף המשנה: 'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' (עוקצים פרק ג משנה יב).

על דרך הפשט אפשר להבין את שכל הברכות חסרות משמעות כל זמן שאין שלום בעולם, שהרי אם האדם טרוד במלחמה, או ברעב, או בצמא, או במחלה, מה יועילו לו כל הברכות שהקב"ה משפיע לו?! כיוון שאין דעתו פנויה לדעת את ה', ולכן על מנת לדעת את ה' אנחנו זקוקים לברכת השלום, שהיא כלי המחזיק ברכה לישראל.

אלא שערך השלום צריך להתברר. נאמר בתלמוד במסכת ברכות (יד, א): "כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה". וכאן אנחנו תמהים - מה רע בלהקדים שלום לכל אדם, ואפילו לפני התפילה?! והרי לומר שלום - להקדים שלום לחברו, הדבר הזה מוסיף טוב בעולם ולא רע?!

מבאר מרן הרב קוק בסידור "עולת ראי"ה" ששני סוגי שלום יש. שתי מוטיבציות שונות יש כדי שיהיה שלום בין בני האדם. המוטיבציה הראשונה היא התועלתית - כדאי שיהיה שלום בינינו, כי אם לא יהיה שלום הרי אנחנו נפסיד. השלום הזה מובן גם ללא אמונה בה', ושלום כזה מצוי גם אצל הגויים. אלא ששלום כזה איננו יכול להאריך ימים, משום שהוא בנוי על האינטרס. כל זמן שאני עושה שלום מפני שזה כדאי לי, ברור ששלום זה בזמן מן הזמנים ייפסק - משום שהאינטרסים משתנים, ויבוא יום שלא יהיה כדאי לי לעשות שלום, ואז תשוב המלחמה.

מה שאין כן בשלום שבנוי על קריאה בשם ה', משום שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, הרי שאם יחסר השלום בעולם, אז גם ידיעת ה' תיפגם. כששלום נעשה בין שני צדדים משום שהם חפצים בכבוד ה', שלום כזה הוא נצחי ויתקיים גם כשאין תועלת ממשית ממנו לאחד הצדדים. המקדים שלום לחברו קודם שיתפלל, קודם שקרא בשם ה', בונה את השלום על אינטרסים אנושיים בלבד, על אינטרסים של צורכי ביטחון מידיים, של רווח כלכלי מיידי, ולא על ערכים נצחיים. שלום כזה בסופו של דבר יִכְלֵה.

שלום כזה הוא מעין השלום המוזכר בתלמוד, שנאמר עליו שהוא "כאילו עשאו במה". במה בימי קדם היתה מזבח לה', אלא שזה היה מזבח משפחתי, מזבח שנעשה כדי ללכד את בני אותו הכפר, בני חברה מסוימת. זהו שלום תועלתי, שמובע על ידי הבמה. כאשר נקבע המזבח הראשי לכל ישראל בירושלים בלבד, בטלו הבמות, נאסר השלום התועלתי, ובא במקומו השלום הערכי העליון. לשלום כזה אנחנו מצפים, לא ל"שלום קטיעא", הבנוי על אינטרסים כַּלִּים, על קלות של השגה מיידית ובזול, של שקט, כשבסופו של דבר תגיע מזה שפיכות דמים גדולה חס ושלום. אנחנו חפצים בשלום נצחי - שלום שהוא שמו של הקב"ה, שהוא "עושה שלום במרומיו", ומתוך כך "עושה שלום עלינו ועל כל ישראל", במהרה בימינו אמן.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)