הרב אורי שרקי

עקב - ירושת הארץ: בזכות או לא בזכות?

אב תשע"ד




ירושת הארץ אינה תלויה בזכויות כובשיה. כך מפורש בפרשתנו: "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם". אלא שאם כך הדבר, היה צריך להיות שגם לא תהיה תלות ברשעת יושביה הקודמים, כי אם הקריטריון איננו ההתנהגות, גם הרשעה אינה מעלה ואינה מורידה. אם כן מדוע נאמר "וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך"? גם הנימוק של "ולמען הקים את השבועה אשר נשבע ה' לאבותיך, לאברהם ליצחק וליעקב" איננו מובן כל כך. הרי אם האבות צדיקים היו, ומשום כך ניתנה להם הארץ, הייתכן שלא יידרשו בניהם אף הם לצדקות מינימלית כדי לממש את ההבטחה?

יש להבחין בין שני מרכיבים: הכניסה לארץ והתמדת הישיבה בה.

הכניסה איננה תלויה בזכות, אבל על מנת להמשיך להתקיים עליה, חייבים להיות צדיקים. לפי זה מובן מדוע רשעת הגוים משחקת תפקיד מכריע בכיבוש הארץ.

אם הכניסה אינה תלויה בזכות המעשים, במה היא כן תלויה? מהו תוכנה של השבועה לאבות? התשובה נמצאת בדברי הנביא ירמיהו (כז, ה): " אנכי עשיתי את הארץ... ונתתיה לאשר ישר בעיני". וגם בדברי רש"י המפורסמים בתחילת התורה: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו". עולים מכאן שני עקרונות: א) הקריטריון הוא מוסרי: "ישר". ב) "בעיני ה'", ולאו דווקא לפי מה שנראה במבט ראשון "ישר". זהו יושר פנימי, שאינו זהה עם "צדקתך ויושר לבבך" לפי התפיסה ההמונית, כי אם יושר של הזהות, המאפיין את כובשי הארץ ואת דור מקימי המדינה, שאף על פי שהוא "עם קשה עורף", בכל זאת הוא ראוי שתתקיים בו השבועה לאבות.

לפי ביאורו של המהר"ל מפראג קשיות העורף הינה תכונה טובה, של דבקות באמת ובצדק. קשה העורף אינו מוכן לשנות את דרכיו ללא ראיה ברורה, שכלית ומוסרית, שעליו להשתנות, ומשום כך אינו נוח לעשות תשובה. אבל כאשר ישוב, תהיה תשובתו נאמנה.

היושר שבזהות, מה שמכנים "סגולה", הינה תכונה בנפש של דרישה בלתי מתפשרת שהעולם יתנהג לפי הצדק. תביעה זו באה לידי ביטוי במסירות הנפש במלחמות ישראל, שבהן אנו מעמידים למבחן את ערכי מוסר הלחימה מול הערכים החלקיים של המוסר הנוצרי והמוסר האיסלמי. לעומתם מוסריותנו בנויה על אדני אחדות הערכים של הצדקה יחד עם המשפט, שהיא שליחותם של האבות: "דרך ה', לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו".

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)