הרב אורי שרקי

חיי שרה - מה חסר לו? - ניסיון המלכת אדוניהו (על ההפטרה)

מרחשוון תשע"ה




"ואדניה בן חגית מתנשא לאמור: אני אמלוך" (מל"א א, ה). לכאורה יש לאדוניהו כל הנתונים כדי לקבל את השלטון בידו. הוא בנו החמישי של דוד מיד אחרי אבשלום שהיה רביעי, כך שסדר הגילים נותן לו יתרון על שלמה. הוא גם מגלה הבנה בענייני הדר ופאר, כראוי למלכות: "ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו" (שם). גם באופן אישי, הופעתו מרשימה: "וגם הוא טוב תאר מאד" (א, ו).

אבל, חסר לו חינוך לסמכות הורית: "ולא עצבו אביו מימיו לאמר: מדוע ככה עשית?" (שם). החשש שמא הערה חינוכית מצד האב תעיב על מצב רוחו של הבן, שמא תקשה עליו את עבודת ה' בשמחה, החסיר מאדוניה את ציר היסוד של החינוך: הסמכות. משום כך הוא פסול לתפקיד של נותן ההוראות, שהוא עיקר עניינו של השלטון, בעל הסמכות.

החסרון הזה רמוז בשמו. הוא כולל את שלשת האותיות הראשונות של שם אדנות ושלושת האותיות הראשונות של שם הוי"ה. חסרה לו האות הרביעית, המכוונת בקבלה כנגד ספירת המלכות.

היכולת למלוך מניחה את נטישת הסקטוריאליות. אבל אדניהו אינו משכיל להתחבר אל כל חלקי הנהגת האומה, ומספק הנאות למקורביו בדעה בלבד: "ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת אשר אצל עין רגל, ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך. ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגבורים ואת שלמה אחיו, לא קרא" (שם ט-י). הכלל אביתר, הכהן הדחוי, בין אוכלי שולחנו, מורה על שמרנות יתר, שאינה מכירה בערכה של הכהונה המשופרת של צדוק. צירופו של יואב בן צרויה מנציח מנהיגות צבאית מיושנת, שצריכה לפנות את מקומה לבניהו בן יהוידע, המשלב תורה וצבא.

יתכן שזכרון מעשה בת שבע הרתיע את דוד מלעמוד בגלוי לימינו של שלמה בנה. אולי חשש שהמלכות אינה צריכה לעמוד ממי שנכנסה לביתו מתוך נפילה. דווקא שיתוף הפעולה בין בת שבע, מזכירת המעידה, לבין נתן הנביא אשר הוכיח קשות את דוד בשעתו על לקיחת בת שבע מאוריה החתי, הוא זה שהוכיח לדוד ששלמה אכן ראוי למלכות. כאן התברר לו שהשושלת המשיחית צריכה להכליל בתוכה מרכיבים של חטא שכופר, על מנת להעלות את חיי היצרים בהנהגת המלכות. אין המנהיג יכול להבין לנפש העם, הנתון לעליות ולירידות, אם לא בא בעצמו במגע עם הירידה, על כל פנים מצד שורשיו המשפחתיים.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)