הרב אורי שרקי

חנוכה - פניני חנוכה

כסלו תשע"ה




כיצד החל המרד נגד היוונים? אמנם הובא בספר המקבים המעשה של מתתיהו שקינא לה' נגד העבודה זרה במודיעין, אך חז"ל הביאו במדרשים מעשה אחר שהיווה את העילה לפתיחת המרד, מעשה בתו של יוחנן כהן גדול שנישאה לאלעזר חשמונאי. באותם הימים היתה גזרה שכל בתולה הנשאת נמסרת בידי ההגמון תחילה. היהודים נכנעו בפני גזרה זו במשך שלש שנים ושמונה חדשים. כך גם נגזר על בתו של יוחנן. אלא שעמדה בגבורה וקרעה את בגדיה באמצע מסיבת החתונה מרוב צער ועודדה את אחיה להילחם על כבודה. יצאו והרגו את ההגמון. הסיפור בספר המקבים נועד להסביר לאומות העולם מדוע מרדנו בהם, בשפה המובנת להם: כפו עלינו לעבוד אלוהי נכר. הסיפור המובא במדרשים מבאר בקרב עם ישראל פנימה, שאין מגע של התבוללות בין ישראל לעמים. מסירות הנפש להגנה על כבודה של האומה היא הבסיס לכל הניסים.

*

הדרוש המפורסם שחנוכה רומז לכך ש"חנו בכ"ה", משמעותו היא שמלכות בית חשמונאי לא היתה אלא חניה, כלומר תחנה בדרך, אך לא תחנה סופית. היתה זו כעין זריקת מרץ שנתנה כוח לעם ישראל לעמוד בתנאי הגלות הארוכה והקשה, לבל תיפול רוחנו. כך כתבו רבותינו, רבי חסדאי קרשקש בספר אור ה' (ג/א ח, ב) ורבינו הרב קוק באורות (עמ' קי), וז"ל: "[בית שני] נתן לה [לאומה] כח רב וכלכלה רבה, שתוכל לשאת אתה גם בימי גלותה ונדודה". הניסיון ההיסטורי מראה שאכן המדינה החשמונאית עם כל חסרונותיה, היתה זו שמכוחה התפשטה אמונת הייחוד בעולם עד כדי נצחון מוחלט על האלילות. אשרינו שאנו, מדליקי נר חנוכה מדור לדור, נושאים דרך הלכותינו את יסוד תיקון העולם.

*

בזמן שגזרו הגוים על המילה היו אבותינו מלים את בניהם בסתר תוך סיכון נפשם. התלמוד מספר שהיו נוהגים להדליק נר בחלון על מנת להודיע ליהודים שמתקיים ברית למחורת באותו הבית בלי הכרזה פומבית. יתכן לומר שהיו מדליקים נר בלילה שבו נולד התינוק ובלילה השני שני נרות וכן הלאה עד היום השמיני. וכך כשבטלה הגזירה על ידי נצחונם של בית חשמונאי, נוצר מנהג להדליק נרות זכר לגזרה כדרך שאוכלים מרור בליל פסח זכר לשעבוד. מנהג זה היה לתקנת חכמים של נר חנוכה בבוא הזמן. בכך יש הסבר להלכה המיוחדת שתיקנו ברכה גם למי שרק רואה נר חנוכה אף על פי שאינו מדליק, שכן מלכתחילה החל המנהג הזה עבור הרואה ולא עבור המדליק. התהליך הזה תואם את אופיו של חג החנוכה שהחל בהתעוררות ספונטנית של העם להיגאל.

*

מגילת תענית מכילה רשימה ארוכה של ימים טובים שנהגו בימי בית שני, שכמעט כולם קשורים לנצחונות של בית חשמונאי. מאחר ובטלה המדינה החשמונאית ויצאנו לגלות, קובע התלמוד במסכת ראש השנה שבטלה מגילת תענית ובטלו מועדיה. לפי זה היה ראוי שיתבטל גם חג החנוכה, אלא שמאחר והתפרסם הנס הרבה לא בטלוהו. נמצא שחנוכה הוא חג שהיה בכוחו להתקיים רק כמאתים שנה, זמן שיבת המלכות לישראל עד החורבן השני, ונעשה בו נס והוא נחגג לעולמים, ואורו מוסיף והולך עד עצם היום הזה, ממש כעין ניסו של פך השמן.

כתוב למנהל האתר
כל הזכויות שמורות. Ⓒ תשע"ג (2013)